סיפור | מנוולת, כלבה, סנובית, הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת

נורי, בן המעברות מעיראק וגיבור הרומאנים האוטוביוגרפיים של אלי עמיר, הוא עתה סטודנט באוניברסיטה העברית אבל מרגיש נער חוץ גם שם, ונזכר בפנים הזועפות של אמהּ הייקית של חברתו מימי הצבא כשהגיע לבקרה בביתה

אלי עמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי עמיר

חרף עיסוקיו וסדר יומו הדחוק, רצה לטעום, ולו כזית, מהחופנים שזוכה להם סטודנט שזמנו בידו, ללכת לאורך המדרכה עד הספרייה הלאומית, להסתכל על הבחורות והזוגות, להציץ לאחד הבניינים ולהיכנס לקפיטריה לשתות אספרסו, לפנות שמאלה וללכת עד בניין המנהלה, להיכנס לחנות הספרים ולעלעל בספרים חדשים ולקנות במבצע חבילת עטים צבעוניים, לצאת לרחבת הכניסה לאוניברסיטה, לנשום עמוק את האוויר הטוב, להתפרקד על הדשא, וללכת לפסל האשה הירוקה שנהפך לפסל אום כלת'ום שלו, להישען עליו ולחוש את זרועותיה הדשנות חובקות אותו ואת פיה מזמר לו שיר ערש, לנמנם מעט בחיקה ולהמשיך בשיטוטיו. הוא נעץ עיניים חומדות בבחורות יפות שהלב יצא אליהן ובמחזרים אחריהן שזמנם בידם וקינא בהם, חש כי האוניברסיטה אינה שלו ולא ידע להסביר לעצמו למה הוא מרגיש נער חוץ גם כאן, הן הוא סטודנט מהמניין ללא שום חובות והשלמות, שילם את כל שכר הלימוד שלו, יש לו כיסא קבוע בכיתה, הוא יכול ללמוד בספריית החוג ובספרייה הלאומית עד שעת הנעילה, למה התחושה שהוא זר, האם תמיד ירגיש שהוא לא בן הארץ והעברית שפה נרכשת ולא שפת אם וכי הארץ הזאת היא ארץ שאליה היגר ונמלט מפרעות והתעללויות, והיא לא ממש מולדת כמו גדות החדקל, אלא ארץ שנייה ושורשיו נותרו קרועים ותלושים משם, מאדמה אחרת. עד מתי ירגיש כך ומה יעשה כדי להרגיש שייך.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ