סיפור | הדנדי האחרון

כשחשבתי על דמותו של הדנדי בני ציפר התעורר בי רצון לפענח סוגייה מאוד מעניינת ומורכבת: מהיכן יש לו תכונות כה נדירות? האם הן מולדות או שמא נרכשו עם השנים?

לאוניד פקרובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאוניד פקרובסקי

לדן וינר

הצורף זה אני, מכיוון שאני עוסק בליטוש יהלומים. את כישרון הצורפות גיליתי לגמרי במקרה. והנה, כך זה קרה.

לפני כשלושים שנה הגעתי עם משפחתי לישראל בטיסה לילית מקייב לנמל התעופה בן גוריון. המונית הביאה אותנו משדה התעופה לעיר חולון, אל שכונת ג'סי כהן. חברים שלנו שכרו שם דירה בשבילנו מראש. בבוקר יצאתי אל העולם הלא־מוכר של הארץ הלא־מוכרת. הייתי מזועזע מעליבותו של המקום שאליו הביא אותי הגורל. בנייני עמידר מוזנחים בני ארבע קומות ואנשים מוזרים — באמצע יום עבודה הם יושבים ושותים קפה במקום לעבוד, חלקם נראים כמו נרקומנים וחלק אחר פושעים. נשים לא מסורקות מסתובבות ברחובות לבושות ברישול, כשבגדיהן התחתונים מוסתרים רק בקושי, מעשנות, מדברות בקול רם, כמעט צועקות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ