רות אלמוג

1.

מאז אלעלמיין לא ידענו ימים כה קשים. הייתי ילדה, אבל שמעתי את ההורים ואת סבתא מדברים ביניהם ועם השכנים והחברים. חרדים, חשים אימה. אימת מוות.

עתה גם אני חשה כך, אימה. ולא רק מחמת הווירוס שמכפיל את עצמו במהירות בשולי הריאות ואוכל את רקמתן. אלא בעיקר מחמת הנורמות החדשות של בוז למוסר הבסיסי, המוסר היהודי של נביאי ישראל כפי שתפשנו אותו פעם, והאמנו כי אֵיתן הוא. הנורמות החדשות הבזות למוסר בסיסי מכפילות את עצמן ואוכלות את הרקמה הבריאה של ריאות העם. לאט לאט, אבל לבטח. יש להן לגיטימציה. וזה מבהיל אותי יותר מן הווירוס.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ