קטע מהרומאן "העילוי" | זיפי הזקן הם צינורות השפע האלוהיים

משה סויסה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה סויסה

קומתו של עמי כליפא היתה שחוחה קמעא מחמת עול השנים, עיניו היו תכולות כרקיע השמים ושלושה קמטים רוחביים עמוקים עיטרו את מצחו. כובע ברט נטול תיתורא הסתיר את פדחתו, בגדיו היו תמיד נקיים מכל רבב, וחיוך דק היה משוך דרך קבע על שפתיו הסדוקות. גופו היה חסון יחסית לגילו המתקדם, וניכר עליו שבצעירותו היה תמיר ובנוי לתלפיות. מנקיי הדעת היה. לא הירבה שיחה עם הבריות ותוכו היה כברו. על הן השיב הן ועל לאו לאו. מעולם לא שמעתיו מגביה קולו על אחרים ומעולם לא שמעתי אחרים מגביהים קולם כנגדו. הוא נזהר שלא להתעבר על ריב לא לו, לא העליב אחרים ואחרים לא העליבוהו, לא הקניט ולא הוקנט.

תגובות