"בלילה נלך סחור־סחור": מסע חניכה תיאטרלי ומרתק בהרי האנדים

גיבור ספרו של דניאל אלרקון מצטרף ללהקת תיאטרון נודד. התיאטרון נהפך למטפורה המרכזית ברומן — לא כשקר, לא כהתחזות, אלא דווקא כאמצעי לחשיפת אמת

סיון בסקין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיון בסקין

תירגם מאנגלית: יואב כ"ץ

כמו רבים מהספרים המרתקים ביותר, גם "בלילה נלך סחור־סחור", ספרו של דניאל אלרקון, נכתב באזור הגבול של מפגש בין תרבויות. הפעם מדובר ביותר מאזור גבול אחד. ספר שמייצג נאמנה את מסורת הספרות הדרום־אמריקאית (אזור גבול א', מפני שאמריקה הלטינית היא הנימבי של אמריקה הצפונית), שנכתב באנגלית (אזור גבול ב', כי שפת הכתיבה אינה שפתה של עלילת הספר, שמחברו הוא יליד פרו שגדל בארצות הברית), שמתרחש במדינה דרום־אמריקאית לא מזוהה (אזור גבול ג', כי הנה הוספנו מסתורין), שכולל תיאור של מסע מעיר הבירה שעל החוף לעיירות הקטנות שבהרים (אזור גבול ד', כי הפרובינציות האלה מעניינות להפליא), שאינו מפסיק להתייחס לאפשרות של הגירה לארצות הברית, מדינה שדוברת את השפה שבה נכתב ונקרא הספר (אזור גבול ה', כי פוטנציאל להגירה הוא פצצה ספרותית מתקתקת) — ספר כזה בהכרח מזמן אפשרות לצומת דרכים תרבותי מהסוג המקורי. בסופו של דבר אנחנו קוראים את הספר הזה בעברית (בתרגומו הנאה של יואב כ"ץ), מה שמוסיף לנו אזור גבול ו', אבל עם זה — כלומר, עם ריבוי השפות וארצות המוצא וההגירה התמידית, חומרים שמהם עשויה השפה העברית בת ימינו — אנחנו בכל מקרה תקועים לתמיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ