"היה היתה" של יעל נאמן: אשה כותבת על אשה מוחקת

רק פעם אחת פגשה יעל נאמן את פזית פיין, אבל אחרי מותה היא התחקתה אחרי סיפור חייה של האשה שלא התאימה לעולם והעולם לא התאים לה, שבחייה הטילה עליו צל ובמותה הותירה בו חור. הדיוקן המורכב שיצרה נאמן בעזרת חבריה של פזית, שמאחוריו אהבה סמיכה ומלאה, משאיר את הקוראים עם לב רחב ופתוח

שלומציון קינן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלומציון קינן

עורכת הספר: דנה אולמרט

בסדרת התצלומים "חדרי תיקיות" של האמנית דיאניטה סינג נראים שקי בד ותיקיות אפופי אבק פזורים לאורך הקירות בעיר הודית נשכחת, תיעוד רשמי שלאיש אין חפץ בו, על אנשים שלא ידוע מיהם ולאיש לא אכפת. קרן אור מהממת בוקעת מצוהר בקיר ומאירה אותם. על רקע פואטיקה ארכיבאית דומה פגשה, כנראה מבלי דעת, הסופרת יעל נאמן את גיבורת ספרה החדש, "היה היתה": פזית פיין, אשה מבריקה וערירית שמתה ב–2002 בגיל 56 ולא הותירה אחריה דבר: לא פרי, לא גופה ולא משפחה, שגזרה את פניה מכל תצלומיה ועסקה במחיקה נמרצת של תולדותיה גם בעת שעוד התגוללו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ