הסיפורים והשירים של מיה גורן, שנרצחה בידי בן זוגה, מרמזים על פגיעותה

מיה גורן, שנרצחה בשנה שעברה, היתה אשה מיוחדת בעיני משפחתה וקרוביה. סיפורים ושירים פרי עטה, שכונסו לאחר מותה בספר "איכשהו היה אצלנו בבית אקדח", כתובים בנימה מלנכולית

טלילה ציפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טלילה ציפר
  • שם הספר: איכשהו היה אצלנו בבית אקדח
  • סופר/ת: מיה גורן
  • מו"ל: הקיבוץ המאוחד
  • מס' עמודים: 82
  • מחיר: 56

עורכת הספר: תמר וייס־גבאי

יש משהו משחרר בקריאת ספר של סיפורים קצרים. אין חובה להמשיך מאותו מקום שהפסקת וגם לא משנה מתי קראת בו בפעם האחרונה. אבל כדי שהקורא ירצה לחזור ולקרוא בסיפורים הכותב או הכותבת צריכים להיות מאסטרים בכתיבה, או לפחות לדעת לספר סיפור יפה.

"מיה גורן נולדה ב–17 בינואר 1976 ונרצחה בפתאומיות ובאכזריות ב–11 ביוני 2017 על ידי מי שהיה בן זוגה בשנים שקדמו למותה ואינו ראוי שתוקדש לו אף שורה נוספת בביוגרפיה שלה", כותבת אחותה הגדולה, ששמה אינו מוזכר, באחרית הדבר לספר "איכשהו היה אצלנו בבית אקדח" (עמוד 81). האחות ממשיכה ומספרת על המחברת וקורות חייה: ״אבל יותר ממה שמיה עשתה — היא הרגישה... הרגישות המיוחדת שלה הביאה אותה לכתוב סיפורים ולטפל במוגבלים... תמיד כתבה: שירים, סיפורים, סיפורי ילדים, מחזות, יומנים, פתקים... מעט מדי התפרסם בחייה. חלומה היה להוציא ספר ועכשיו הוא מתגשם" (עמודים 81–82).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ