"חוריה": קובץ הספרות הערבית הנשית מאכזב, ולא בשל שאלת זכויות היוצרים

האנתולוגיה "חוריה" עוררה סערה כשהתברר כי חלק מהמשתתפות לא אישרו לתרגם את יצירתן לעברית ועותקיה נאספו מהחנויות. למרות החשיבות החברתית של הקול הנשי שמבטאים הטקסטים, מאכזב לגלות כי רובם בוסריים וחלקם סתמיים או קלישאתיים

ג'קי חוגי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'קי חוגי
  • שם הספר: חוּרִיָה: סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי
  • מו"ל: רסלינג
  • מס' עמודים: 161
  • מחיר: 82

אסף, ערך ותרגם מערבית: אלון פרגמן, עורכים: יהונתן דיין ועדי שורק

את הקובץ "חוּרִיָה" יזכרו לא בגלל מה שיש בו, אלא בשל הסערה שחולל. זו אינה סערה זוטא, אף שניצתה בעיקר בחוגי הסופרים והמו"לים, והיא אינה נוגעת רק לקיפוח זכויות יוצרות, אלא גם ובעיקר מבטאת התנגשות בין פוליטיקה לאמנות. ולא סתם פוליטיקה, אלא פוליטיקה מדינית ואזורית. והיא אינה מאחורינו, אלא רובה בכלל לפנינו — לא רק מפני שהחרם הערבי על נורמליזציה עם ישראלים טרם הוסר, אלא מסיבה ארצית ופשוטה הרבה יותר. גם אחרי הסערה הנוכחית, עדיין קיימים בישראל איים של הפרת זכויות במגע עם כותבים ממדינות ערב, ובעיקר בסוגת הסיפור הקצר, שלה מוקדש "חוריה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ