"7,250" של אילן הייטנר: רומן לא בוגר, לא ברמת הכתיבה ולא ברמת התוכן

ספרו החדש של אילן הייטנר הוא רומן מעייף ומעצבן, שמלא בקלישאות רוחניקיות אך בורגניות במסווה של גדילה והתפתחות. סופו מתוק עד כדי בחילה

טלילה ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים15
טלילה ציפר
  • שם הספר: 7,250
  • סופר/ת: אילן הייטנר
  • עורכ/ת: מודן
  • מס' עמודים: 208
  • מחיר: 98

עורכת הספר: גלי שפר

אי אז בשלהי שנות ה–90 או בתחילת שנות ה–2000, כשהייתי תיכוניסטית זקנה או חיילת צעירה, קראתי את "חוכמת הבייגלה", ספרו הראשון של אילן הייטנר (1998, הוצאה עצמית; אחר כך הוצאת מודן). אי אז, בהיותי עדיין מתבגרת בפרובינציה בשרון, קראתי את הספר בשקיקה וחשבתי שהוא נורא מגניב. ולמה? כי אחרי שהכריחו אותי לקרוא את "אבא גוריו" לאונורה דה בלזק ואת כל שירת תור הזהב למבחני הבגרות, נפל לידי ספר שכולו כתוב בשפת דיבור, רווי קללות וסלנג ותחביר לא ספרותי בעליל, שמתאר חיים תל־אביביים מגניבים של גבר־גבר שרמנטי שנהפך לרומנטי לאחר שהוא מכיר את אהבת חייו. באותה תקופה בזמן ובחיי האישיים, הייטנר התיישב לי בול במשבצת. היום, אפעס, רומנים כאלה נתפשים בעיני כפתטיים.