"הראיון האחרון": קצת יותר הומור עצמי לא היה מזיק לאשכול נבו

ספרו העשירי של אשכול נבו מכיל תובנות רגישות, מתח וגם שנינות, אבל המבנה מסורבל והרומן כתוב מפוזיציה ילדותית ולכן מוגבלת

גפי אמיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גפי אמיר

עורכת הספר: הילה בלום

"הראיון האחרון", ספרו החדש — והעשירי — של אשכול נבו, תנודתי. יש בו אפיזודות רגישות, שנינה, עצב ודמויות מעוררות הזדהות ואמון. ורוב אלה בקושי נגישים מחמת עודף חכמולוגיה. בין השאר: מבנה מסורבל של ראיון ועיסוק ארס־פואטי של המחבר בעצמו כפרסונה ספרותית ובמחסום הכתיבה שלו. כולל משחק מחבואים ילדותי בין נבו לדמות הסופר בן דמות היגון, גיבור הספר. כל זאת תוך טרוניה על אודות שטחיות, עיסוק בטפל ומציצנות. בבחינת: הניחו לרעייתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ