"שיער כחול פרחים אדומים": סיפור לעוס על מסע להשבת ציור שגזלו הנאצים

ברומן המתאר חיפוש אחר יצירה של צייר דמיוני, שלכאורה הוחרמה מבעליה היהודי על ידי הנאצים, מעמיסה אלה מושקוביץ־וייס קלישאה על קלישאה והתוצאה נוטפת קיטש

טלילה ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טלילה ציפר

עורך הספר: חיים פסח

בואו נתחיל בעובדה שהרבה ישראלים כבר היו בברלין, בביקור או למחיה, ואי אפשר למכור להם את העיר הזאת באופן כל כך לא מדויק כפי שעושה אלה מושקוביץ־וייס בספרה "שיער כחול פרחים אדומים". השער בכיכר פריז נקרא שער ברנדנבורג, ולא שער "ברנדרבורג" (עמוד 113). "שטראסה", כידוע, הוא רחוב ולכן אי אפשר לכתוב "רחוב זימרשטראסה", מה גם שיש להגות "צימרשטראסה" (עמוד 112). באותו עמוד מוזכר "האפלשטרודל המפורסם" של קפה איינשטיין, הלוא הוא "אפּפלשטרודל". וגם, למשל, במקום אחר (עמוד 75) כתוב "פוצדאמרלפאץ", בשעה שהתעתיק המקובל הוא "פוטסדאם". ואם כבר, למה לא לכתוב כיכר במקום פלאץ, כמו שנכתב בחלק מהמקומות האחרים? אלה רק דוגמאות מעטות לשיבושי התעתיקים מגרמנית בספר, שאמור לתאר באופן אמין את ההוויה בברלין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ