"אל מול הלילה" של דלפין דה ויגאן: דיוקן יומרני ופוגעני של אם חולת נפש

דלפין דה ויגאן חיברה ספר בינוני ופושר על אמה המנוחה, שבוודאי היתה ראויה להנצחה טובה מזו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

תירגמה מצרפתית: רמה איילון, עורכת אחראית: ארנית כהן־ברק

"אל מול הלילה" האוטוביוגרפי מתחיל ונגמר במות אמה של הסופרת, דלפין דה ויגאן. בין ההתחלה לסוף מנסה דה ויגאן לפרוש את עלילת חייה של אמה, היפהפייה הסובלת, לפענח כמה מסודות חייה וצפונות נפשה וגם לענות על השאלה מדוע התאבדה. האם, לוסיל, נולדה כבת רביעית למשפחה של תשעה ילדים. אמה הבלונדינית והאנרגטית ליאן, שגם בזקנתה הפליאה בביצוע שפגטים, חלמה תמיד על בית עליז ומרובה ילדים, וז'ורז', האב והבעל, היה גבר כריזמטי ששיתף פעולה עם החזון הזה, לא בלי לבגוד בה מדי פעם, להרבות בהיעדרויות ולנוע בין שפל להצלחה כלכלית ובין אינספור בתים ודירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ