מהדורה מחודשת ל"חמדת": מיפוי עומק של הטראומה השחורה של העבדות

במרכז "חמדת", יצירתה הגדולה של טוני מוריסון, עומדים המעשה האכזרי ביותר שיכולה אמא לעשות והטראומה והאימה שמלוות אותה ואת כל סובביה. למרות הזמן שחלף מאז פורסם לראשונה, איכויותיו ועוצמתו של הרומן לא פגו

אילת שמיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילת שמיר
  • שם הספר: חמדת
  • סופר/ת: טוני מוריסון
  • מו"ל: הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה
  • מס' עמודים: 328
  • מחיר: 92

תירגמה מאנגלית: ניצה בן־ארי, עריכת התרגום: מנחם פרי

טוני מוריסון היא מקרה יוצא דופן בספרות האמריקאית בת זמננו. סופרת שחורה, אינטלקטואלית, עורכת בהוצאה גדולה (רנדום־האוס), שגם היתה פרופסורית בפרינסטון מ–1989 ועד לפרישתה, יוצרת שאף שהחלה לכתוב רק בסוף העשור השלישי לחייה העמידה קורפוס מרשים של רומנים ("הביתה", "שיר השירים אשר לסלומון", "סולה", "חסד", "גן עדן", "העין הכי כחולה", "תינוק של זפת", "אהבה", "ג'אז") וכן קובץ מסות ("משחקים באפילה"). הממסד האקדמי והספרותי ה"לבן" נתן לה מקום של כבוד והעניק לה הכרה גורפת ושורה של פרסים (פרס פוליצר ב–1987, פרס נובל ב–1993, אות לגיון הכבוד הצרפתי ב–2010, מדליית השלום הנשיאותית ב–2012), וזאת למרות העובדה, או אולי בזכותה, שיצירתה הספרותית והמסאית קראה תיגר על הממסד הספרותי שבתוכו צמחה, ממסד המבוסם מעצמו ומן הליברליות שלו כביכול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ