"תמיד יישאר סדק": צבי גילת כותב סיפורים קצרים בשלים ומלאים

גיבורי סיפוריו של העיתונאי צבי גילת הם גברים ישראלים הנעים בין קשיחות רגשית לפגיעות עצומה. קריאת ספר הפרוזה הראשון שלו אפופה בנחמה מתוקה־מרירה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

עורך הספר: דן שביט

באורח לא מפתיע, גם הכתיבה הספרותית המקומית — בעיקר של ספרי ביכורים — נגועה באפקט העדר, שכלליו הרטוריים והסגנוניים אחידים. המחברים מבקשים לסחוף ולטלטל בכל מאודם, להכביר סערות סנטימנטליות, לשעשע בשורות מחץ, ובעיקר להותיר הכל על פני השטח, מפוענח וידוע עד זרא. אני קורא ספרי ביכורים רבים, ולעתים אני מחמיא לספרים מסוימים על מאמץ או על ניסיון: מאמץ לצאת מהתבניות השגורות הללו ולספר סיפור מוכר באופן חדש; או ניסיון לגעת בסוגיות שאינן מדוברות דיין, לחשוף סיפור לא ידוע. אולם לעתים נדירות, ספר ביכורים ישראלי אינו זכאי לשבחים מסוג זה. הוא נבדל מאחרים מסיבה אחרת, ראויה יותר: הוא מבטא שליטה מלאה של יוצרו בכלי הסיפור. השליטה הזאת — אולי הגורם החמקמק ביותר בכתיבה ספרותית — מאפשרת להתמסר למהלכיו ולשקוע בו לגמרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ