"שנות העשרים": יערה שחורי לא הולכת עד הסוף עם החשיפה הרגשית

יערה שחורי כתבה ממואר על שנות ה-20 של חייה, המתרחש בקיבוץ שבו גדלה ובתל אביב. אלא שמסע ההתבגרות שלה במרכז הסצינה התרבותית של ישראל בעשור מסוים נשען על זיכרונות שלא נאספו לציר אחד ממוקד ופועם, וניכר שהכותבת לא צללה אל התהום של הדמות הכתובה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

עורכת הספר: דבורה נגבי

"אולי הלקח הוא שעלייך אם כן להפקיד חלק מעצמך. או אולי להפקיר. בכל אופן לתת משהו בתמורה לפתיחת הדלת. את שואלת עצמך מה משוררת אמורה להעמיס במעטפה?" ("שנות העשרים", עמוד 142)

את השאלה הזאת שואלת את עצמה יערה שחורי במהלך סדנת כתיבה יצירתית שבה השתתפה בשנות ה–20 המוקדמות שלה — עשור מעצב בחייה, שאותו היא מנציחה בממואר שכתבה, "שנות העשרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ