"נער האופניים" של אלי עמיר: ציונות ברוטב חמוץ מתוק

בספרו האוטוביוגרפי החדש מתאר אלי עמיר, נער השליחויות שעלה מבגדאד עם משפחתו והפך לחלק מהממסד המפא"יניקי שניסה לדחוק אותו לשוליים, מציאות רבת פנים וסתירות. נאמנותו למציאות המורכבת הופכת את הקריאה בספר לחוויה משמעותית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

עורכי הסדרה: משה רון, מאיה פלדמן, דבורה נגבי ויובל שמעוני

קרוב לפתיחת הרומן רחב היריעה "נער האופניים" נאלץ גיבורו נורי, בן דמותו של הסופר אלי עמיר, למרות חוסר רצונו המוחלט, שלא לומר אכזבתו המרה, לעזוב את משמר העמק, שם הוצע לו, ילד החוץ העיראקי, להצטרף למוסד החינוכי, משל היה "אחד מהם", בני המשק. מפח הנפש רק גדל כשהוא מגיע לצריף הדל של משפחתו הגדולה במעברה שבכפר העיוורים אוריאל שליד גדרה. שם הוא מבין שאם בקיבוץ נחשב "אחר", כאן יש רק אחרים, ומכאן הטיפוס החוצה ולמעלה בסולם החברתי, הכלכלי, החינוכי והתרבותי הולך להיות הרבה־הרבה יותר קשה. בלילה, על מזרן שורץ קתמאל — פשפשים בניב היהודי־העיראקי שעמיר מפזר במידה בספר — הוא ואחיו מתקשים להירדם והוא נזכר "איך שאל אז סבאח אם זאת ארץ ישראל" (עמוד 37).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ