"מחר אני הולכת": נינה פינטו־אבקסיס על המחלה שנהפכה לחלק מחייה

בספרה האחרון מתארת נינה פינטו־אבקסיס בצורה מפוכחת ואינטימית את תחושות הגוף והנפש בעת התמודדותה עם מחלה, שלבסוף הכריעה אותה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

סוגה: פרוזה
קהל יעד: כל מי שמוצא עניין בתיאור ספרותי עדין של הגוף ותחלואיו
מדף: ליד "מוות רך מאוד" של סימון דה בובואר, "שנה של מחשבות מופלאות" של ג'ואן דידיון ו"המחלה כמטפורה" של סוזן זונטג
המלצה: יכולת הקשבה נדירה למרומז, למשתמע ולמושתק

נינה פינטו־אבקסיס היתה חברה טובה ועמיתה למקצוע, שמתה לאחרונה, ב–22 ביולי, ״לאחר מחלה קשה״ והיא בת 48. קשה מאוד לכתוב על ספר של חברה, בוודאי כל כך סמוך ללכתה, כאשר עדיין, כפי שכתב רבי שמואל הנגיד לאחר מות אחיו, ״כְּבָר שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלִי וְלֹא שָׁלְמוּ יְמֵי חֶבְלִי״. קשה עוד יותר לכתוב על ספר אישי כל כך, שעוסק ישירות בחייה האינטימיים ובמחלה שהפכה לחלק מחייה וממותה. וקשה להתבונן בו בעיניים ספרותיות יבשות. אבל פינטו־אבקסיס — חוקרת קשובה ורגישה של דרכי הסיפור העממי והספרות הגבוהה גם יחד — ודאי היתה הראשונה לזהות שהספר הזה מתייחד לא רק בטיפול אמיץ וחושפני במחלתה, אלא גם באופן הספרותי יוצא הדופן שבו הוא מדבר על מחלה ועל הגוף בכלל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ