"חיטריפ" של אוריה מויאל: ניסיון להציע משנה רוחנית לפסיכוזות נפשיות

ספר הביכורים של אוריה מויאל מעמיד במרכזו צעיר היורש את הטראומה שחווה אביו בשירותו הצבאי בלבנון. אמנם הרומן לוקה בחסר מבחינה ספרותית, אבל יש בו נקודת מבט מרדנית על משברים נפשיים

עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמרי הרצוג

סוגה: פרוזה 
קהל יעד: צעירים במשבר וחוקרי טראומה בספרות הישראלית
מדף: ליד "בדרכים" של ג'ק קרואק ו"קן הקוקייה" של קן קיזי 
המלצה: ספרות בוסרית אבל שוקקת

"חיטריפ", ספר הביכורים של אוריה מויאל, עוסק בבעיות נפשיות, ובהן תסמיני הלם קרב. אך אין זה סיפור על חייל שחוזר מהמלחמה ונאבק לשמור על שפיותו בתוך עולם משפחתי וחברתי שאינו מסוגל להבינו. הרומן מסמן תהליך אבולוציוני של הלם קרב ספרותי, ואולי גם פסיכולוגי; הוא עוקר את הטראומה משדות הקטל, הסבל והאימה אל ההקשר התורשתי. הוא מספר על פסיכוזה הנודדת מאב שחווה טראומה במלחמה אל הבן — שלא היה שם, לא הריח את ריחם של הגריז, העשן והפחד ולא שמע את קול צעקות הנפגעים בשדה הקרב. אלה הם חזיונות רפאים, שבהם הבן לא חזה ובכל זאת נמסרו לו, כמו קללה שעוברת בירושה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ