"בעין הכחולה": דיוקן אפקטיבי של מצוקה נפשית ולעתים גם חברתית

חולים פסיכיאטריים ואנשי שוליים אחרים עומדים במרכז הסיפורים בספרה של תמר גפני. אף שקשה לזהות את המצוקות הספציפיות של הדמויות כי המחברת נוטה לאבחנות כוללניות, הקורא נשאב אל עולמן הלא יציב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

סוגה: פרוזה
קהל יעד: מי שלפני טיפול נפשי, במהלכו או אחריו
מדף: ליד ספרה הראשון של גפני, "קירות דקים"  
לסיכום: קריאה מדכדכת אך מותירה חותם

בתום הקריאה חשתי הקלה. זה אומר, מן הסתם, משהו טוב על הספר. הוא איננו חולף בתודעת הקורא בלי להותיר רישום. התחושה המתמדת של מחנק, בלבול, חרדה ודיסאוריינטציה שנוכחת בו נגעה בי. לפעמים היא מעוררת הזדהות עם הגיבורים, שרובם לוקים בתחלואה פסיכיאטרית, ויוצרת מועקה ואי נוחות; לפעמים, הזדהות עם קרובי המשפחה והחברים הסובבים את הגיבורים. איתה מופיעה תחושה שמוכרת לקרוביהם של חולים פסיכיאטריים: ערבוביה של חמלה, דאגה, חוסר אונים, קוצר רוח וכעס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ