תרגום חדש ל"פעמון הזכוכית": לאפשר לסילביה פלאת את הזכות לבדיון

התרגום החדש ל"פעמון הזכוכית" פותח אפשרות לקריאה אחרת ברומן הקלאסי של סילביה פלאת — קריאה המתירה את הקשר הביוגרפי בין פלאת לגיבורה שלה ומאפשרת לראות את ביקורתה על החברה האמריקאית ועל תחלואי הקפיטליזם והפטריארכליות שטמונה בו

תהילה חכימי
תהילה חכימי

תירגמה מאנגלית: אורטל אריכה, עריכת תרגום: דניס הרן בן־דור

סוגה: פרוזה 
קהל יעד: כל אשה באשר היא
מדף: ליד "זיכרונותיה של נערה מחונכת" של סימון דה בובואר ו"דרך הייסורים של הגוף" של קלריס ליספקטור
לסיכום: ביקורת חריפה על השליטה הגברית הממסדית בגופן ובנפשן של נשים

קריאה ב"פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת, עם צאת התרגום החדש של אורטל אריכה, מעוררת בי אי נוחות קלה כבר מן העמודים הראשונים. אני מוצאת בסיפור חיות רבה, הומור, שמחה מהולה בציניות ולשון מושחזת, אבל גם ביקורת חברתית נוקבת, אלגוריה על מצב האדם בעולם המודרני, על מצבן של נשים בו. זהו לא רק סיפור הדיכאון של אשה אחת, אלא גם סיפור על דיכוי של נשים, על הריקבון של החברה האמריקאית. פלאת קורצת מבין השורות, ואני נזכרת בקטע קצר מתוך אחד משיריה — "הגברת לזרוס": "ואני אשה חייכנית / רק בת שלושים אני / וכמו חתול נגזר עלי תשע פעמים למות. // זו הפעם השלישית. / איזו הבלותא / מדי עשור להישמד" ("הגברת לאזארוס", בספר "מתוך רמצי האפר", תירגם מאנגלית: מרדכי עובדיהו, הוצאת גלים, 1965).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ