"הסבך" של עודד וולקשטיין: איך יוצאים מהסבך האימתני והמותח הזה?

"הסבך", ספר הפרוזה הראשון של העורך הספרותי עודד וולקשטיין, עשוי משפה עשירה וצפופה, רווי דימויים יפהפיים ומצליח ליצור אווירה מכשפת. אלא שהעלילה נפתלת מדי והקורא נותר עם תחושה שהוא טבע באקספרימנט ספרותי קשה לצליחה

מייקי דגן
מייקי דגן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מייקי דגן
מייקי דגן
  • שם הספר: הסבך
  • סופר/ת: עודד וולקשטיין
  • מו"ל: כנרת, זמורה־ביתן, דביר
  • עורכ/ת: מוריה דיין קודיש
  • מס' עמודים: 168
  • מחיר: 82

סוגה: אימה ומסתורין
קהל יעד: חוקרי ספרות וחובבי ספרות אימה
מדף: ליד יצירותיהם של אדגר אלן פו, סטיבן קינג וז'ורז' בטאיי
לסיכום: חוויית קריאה אחרת, שבה השפה והאווירה תופסות את מרכז הבמה

מהי החוויה של הכניסה לסבך? אם מסתכלים עליה בגדול, הכל עובר להימדד בה דווקא בקטן: העלה שמטייל על הפרצוף, אגד הענפים הקרוב שצריך לדחוף הלאה כדי להתקדם, הענפים הקוצניים שמצריכים התרה אטית מהבגדים או מהעור כדי להימנע מקרעים ושריטות. הסבך הוא קוצר רואי, צפיפות ואי ודאות: מה מסתתר בו, מה מחכה מעבר לתריס העלווה הירוק שלפניך; איזה חרק, רמש, חיה רעה או משהו גרוע אפילו ממנה? הסבך הוא מסתורין. המבט אינו חודר אותו, מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה. אין כמו הסבך להיות שדה המשחקים מעורר האימה של הילדות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ