"אי M" של חביבה פדיה: ספר רווי מלל מוגזם, הכללות עדתיות ושנאת גברים

גיבורת הרומן החדש של המשוררת חביבה פדיה נוסעת לאיי הים הדרומי בעקבות מות אמה ופרידה מאהוב. למחברת יש לשון מקורית, אבל גם נטייה מכזיבה לאינטלקט מפוטפט המוביל להכללות ולסטריאוטיפים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

סוגה: פרוזה
קהל יעד: מי שמסוגל לצלוח זרם תודעה מבולבל
מדף: ליד "אמזלג" מאת יוסי סוכרי ו"חוט מושך מן הלשון" מאת אלמוג בהר
לסיכום: סופרת אין פה ורומן לא נתהווה כאן

כשהייתי צעיר לימים ובאתי לספרות חשבתי שאהיה משורר. פירסמתי שני שירים ראשונים בכתב העת "פרוזה" ז"ל, בעריכת יוסי קריים ועליזה ציגלר, ועמוד לידי קראתי שיר הרבה יותר טוב משני השירים שלי. זה היה בסוף שנות ה–80 והשיר התחיל בצמה ארוכה והלך והסתבך בגֶנֶאָלוֹגְיָה ענפה, והמשוררת היתה חביבה פדיה. זה היה שיר ראשוני ונהדר, נוקב ועושה חשבון נפש וחף מאינטלקטואליזם; חופשי, זורם ונוזלי להפליא. לשיר קראו "ילדה" והוא שווה ציטוט, הנה:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ