"על קברים ותענוגות אחרים": זו לא תחיית המתים, אלא דחיית המתים

גיבורי קובץ הסיפורים של רון ברקאי מתארים בגוף ראשון את ההלוויה שלהם־עצמם. המחבר עושה שימוש חכם באמצעי הספרותי הזה ומספק דרכו מבט רענן ומפתיע על החיים ועל המוות

נטע אחיטוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אחיטוב
  • שם הספר: על קברים ותענוגות אחרים
  • סופר/ת: רון ברקאי
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • מס' עמודים: 200
  • מחיר: 98

עורכת: נוית בראל, עורך מלווה: חיים פסח

סוגה: פרוזה
קהל יעד: לאלה שאינם חוששים לקרוא על מוות באופן נטול קדושה
מדף: לצד "מעבר" מאת קוני ויליס, "קפה מוות" מאת עמיה ליבליך ו"התעורר, אדוני!" מאת ג'ונתן איימס
לסיכום: מקבץ סיפורים קצרים חכם ושנון

בקובץ הסיפורים "על קברים ותענוגות אחרים", שכתב ההיסטוריון רון ברקאי, מופיע אחד הסיפורים הקצרים היפים שקראתי בעברית. דמעות של קוראת לנוכח סיפור קצר הן עדות ליכולת סיפורית גבוהה ולבניית דמות באופן רגיש ומדויק, שכן ההזדהות עמה נבנית בעשרה עמודים בלבד. שם הסיפור הוא "מוות פואטי" ובמרכזו זהבה, בת 84 בסוף חייה. מותה, כמו כל המיתות בקובץ הסיפורים יוצא הדופן הזה, הוא נקודת המוצא של הסיפור, לא סופו. בספר הזה המתים מדברים באמצעות זרמי התודעה שלהם, שנמסרים בעת שגופם מובא למנוחת עולמים בהלווייתם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ