"האיש שלא שרף את קפקא": סגנונו של מקס ברוד משתלט על הספר שדן בו

הרומן שכתב יצחק רובין צולל ליחסים בין מקס ברוד לפרנץ קפקא. המחבר מצליח להציל את ברוד מתהום השכחה, אבל עושה זאת בצורה צפויה ונאיבית שמזכירה ספרי היסטוריה לנוער

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

סוגה: פרוזה
קהל יעד: אוהדי פרנץ קפקא, מקס ברוד ותרבותם של משכילים יהודים באירופה במאה הקודמת
מדף: לצד ספריהם של מקס ברוד ופרנץ קפקא
לסיכום: אחת הדרמות הגדולות בתולדות הספרות העולמית עטופה במלים גדולות מדי

ספרו של יצחק רובין, "האיש שלא שרף את קפקא", הוא איגרת מעולם אחר: פראג של ראשית עד אמצע המאה ה–20, ישראל של שנות ה–50 וה–60 ומסע לתוך נפשותיהם של מקס ברוד ופרנץ קפקא. גיבור הרומן, תלמיד י"ב תל אביבי, פטר קליין, לומד ב–1965 את "המשפט" של קפקא. בתוך כך הוא הופך לידיד נפש של ברוד וזוכה לסדרת הרצאות על קורותיו של ברוד ובעיקר על קפקא וכתביו, על רקע ויכוח מתלהט בינו לבין המורה שלו לספרות על מהות היצירה של קפקא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ