"חברת נעורי" של אליס מונרו: המגבלה של כלת הנובל נהפכה לתו מזהה

כמו בספריה הקודמים, גם בקובץ הסיפורים השביעי שלה, שתורגם עתה לעברית, חוזרת אליס מונרו אל הקהילות הקטנות שבקנדה ואל דמויותיהן של נשים שמבקשות להיחלץ ממקומן — וכל זה תוך הימנעות מכל דרמה ובטון האגבי הייחודי לה. אלא שסימני ההיכר של כתיבתה הם גם הסיבה למוגבלותה

אילת שמיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילת שמיר

תירגמה מאנגלית: אורטל אריכה

סוגה: פרוזה
קהל יעד: קוראים המכורים לכתיבתה של מונרו
מדף: לצד ספריהן של פלנרי אוקונור ונטליה גינצבורג
לסיכום: סיפורים שיוצרים תחושת מועקה ועייפות 

כשהלך והתחוור מחיר הירי בדרום ובכלל זה גם מניין המתים (שלנו, לא שלהם), וכבר היה ברור שהבושה מפני חשיפת ערוותנו הלאומית סמוך לאירוויזיון היא לבדה בולמת קצת את תאוות הקרב, התארח אצלנו אחד מחברינו, איש ספרות ותיק שאנחנו מכירים שנים רבות. היה בוקר עצמאות שקט, יפה ומדכדך — מדכדך דיו שהשיחה תתגלגל מן "המצב" ותגיע גם אל אליס מונרו, שספרה "חברת נעורי" ראה לאחרונה אור בעברית. רציתי לפוגג קצת את מועקת היום ולדבר על הספר, על עשרת הסיפורים המרכיבים אותו, על דמויותיו ועל עלילותיהן בעולם, והתקשיתי להיזכר אפילו באחד. זאת היתה חוויה מוזרה, מעיקה, לא לזכור את הסיפורים שקראתי, אף שיום־יומיים קודם לכן עוד הייתי טרודה בקריאתם. טרודה, כי זו התחושה שהסבו לי; מין טרדה עמומה, ולא מעבר לה, כאילו כבר בעצם רגעי הקריאה חשתי שמשהו בסיפורים עצמם מחבל בתהליך הקריאה, ופסקאות שלמות החלו להימחות מזיכרוני רגעים אחדים לאחר קריאתן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ