דווקא על רקע ההסתה של הימין נגד הערבים, חשוב לקרוא את הספר הזה

ברומן השני שלו, "דוניא", חוזר עודה בשאראת לעיירה הבדיונית זתוניא ומציג את קורותיהם של ערבים ישראלים בימי הממשל הצבאי ואחריהם. אף שעלילת הספר מקוטעת, הוא מיטיב לשרטט את פני החברה הערבית כקולקטיב ולהאיר את ההיבטים הפוליטיים של חיי גיבוריו

טל ויינטראוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ויינטראוב
  • שם הספר: דוּניא
  • סופר/ת: עודה בשאראת
  • מו"ל: עם עובד
  • מס' עמודים: 297
  • מחיר: 88

תירגמה מערבית: מיכל סלע, עורכי הסדרה: משה רון, יובל שמעוני, דבורה נגבי ומאיה פלדמן

סוגה: פרוזה
קהל יעד: מי שרוצה להבין טוב יותר את החיים הערביים בישראל 
מדף: ליד "חוצות זתוניא" של בשאראת וספריהם של עלא חליחל, סייד קשוע ואיימן סיכסק
לסיכום: רומן שחרף פגמיו מצליח להחיות פרק היסטורי חשוב

בשנת 1948 גורשו משפחותיהם של חאמד אציל ועאדל זריף מהכפר הגלילי שבו חיו. אחרי שמצאו מקום מקלט במנזר, הגיעו לעיירה זַתוּניא והתיישבו בה. צמד הנערים, שהיו בני 18 בעת הגירוש, הוא הראשון מבין שני צמדים שסביבם נבנה "דוּניא", הרומן השני של הפובליציסט והסופר עודה בשאראת. נעים אציל (בנו של חאמד) ופאיז רשיד, המרכיבים את הצמד השני, הם צעירים חכמים ואוהבי ספר המקווים לגורל אחר מזה של שאר הגברים קשי היום במשפחותיהם. אביו של פאיז אף חולם ש"בנו המלומד ייצא לעבוד בבגדים נקיים, לא כמו אחיו תמיד בבגדי העבודה המיוזעים שלהם... ולא זו בלבד, אלא יעבוד בשעות קבועות במקום קבוע, ולא יישלח בכל יום עם שקית האוכל שלו למקום אחר בלי לדעת כלל לאן שולחים אותו". מסלולי החיים של נעים ופאיז, שכמה שנים מפרידות ביניהם, נעים רוב הזמן במקביל, ונקודות החפיפה ביניהם קצרות ומכאיבות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ