"נבדה" של מיטל זהר: ניסיון לחשוף את המחדל הקרוי אבא

בספר הפרוזה הראשון שלה מציגה מיטל זהר מקבץ זיכרונות אישיים של צעירה שהתבגרה עם אביה, בצל מותה של אמה ממחלה. נדרשת מידה של תעוזה כדי לכתוב כך על תא משפחתי חבול, אבל המחברת מתקשה לעתים להסיר את המסיכות ולהגיע לזיקוק עירום הנחוץ לכתיבה כזאת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

מדף: פרוזה 
קהל יעד: צעירים מילניאליים רגישים שמנהלים חשבונות לא פתורים עם הוריהם 
מדף: ליד "האיש הזקן | פרידה" של נגה אלבלך ו"אני זוכר" של עודד מנדה־לוי
לסיכום: יצירה חשופה ורגישה שסובלת מהתפרכסות לשונית

"נבדה", ספר הפרוזה הראשון של מיטל זהר (קדם לו ספר השירים "הבית לקח", שיצא בהוצאת הליקון ב–2014), כתוב בפרקים קצרצרים בגוף ראשון יחיד, שאורך כל אחד מהם כפסקה. הם משרטטים אלבום תמונות של רגש ותודעה, ספק בדיוני ספק אוטוביוגרפי. אמה של המספרת מתה עליה בילדותה והיא נשארת לצדו של אביה. כשהוא מזדקן היא נזכרת באפיזודות מילדותה, שמצטברות לדיוקן של יחסי אב ובת; אך דבר בו אינו הרמוני או יציב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ