"זיעה": ז'ורז'י אמאדו כותב על דייריו הנשכחים מלב של שיכון אחד בברזיל

גם ברומן השלישי של ז'ורז'י אמאדו, כמו ביצירותיו האחרות, הסופר הברזילאי מציג בצורה רומנטית את הנדכאים ומצליח למצוא נחמה ויופי בלב הזוהמה והכיעור

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

תירגם מפורטוגלית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, עורכת ראשית: יעל שכנאי

סוגה: פרוזה
קהל יעד: חובבי ספרות פוליטית מהפכנית ברוח הריאליזם החברתי
מדף: ליד ספריו האחרים של אמאדו, ובהם "דונה פלור ושני בעליה", "ים המוות" ו"ארץ החמס"
לסיכום: רומן נוגע ללב ועתיר תקווה, דווקא כאשר ברזיל מתרחקת ממורשתו של הסופר

אפילו במונחי יצירתו העשירה להפליא של ז'ורז'י אמאדו, יליד 1912, שגדל בחברת ילדי הפועלים של חוות הקקאו בצפונה הנחשל של ברזיל וביקש כל ימיו לדובב את מצוקת הנדכאים ואת חייהם, "זיעה" הוא ספר יוצא דופן: אפשר שזהו אחד מספריו הפרובוקטיביים ביותר. הספר, שהוא הרומן השלישי של אמאדו, ראה אור ב–1934, שנתיים לפני שהסופר נעצר בפעם הראשונה בשל פעילותו הפוליטית ושלוש שנים בטרם הוחרמו ספריו על ידי משטר הרודנות הפשיסטית והועלו באש בכיכר מרכזית במדינת המחוז באהיה; בעשורים הבאים, ועד למותו ב–2001, נהפך אמאדו לאחד היוצרים הפופולריים ביותר בעולם כולו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ