"בלשון כרותה": סיפורים בצל הטרגדיה הפלסטינית

עשרות הכותבים המשתתפים בקובץ חדש של פרוזה פלסטינית שתורגמה לעברית מייצגים זהויות רבות — בישראל, בשטחים ובתפוצות. הטרגדיה הפלסטינית נוכחת ברבים מהטקסטים, אבל הם מספרים גם על נושאים אחרים ומצטברים לתמונה עשירה ותוססת

גלעד מלצר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלעד מלצר
  • שם הספר: בלשון כרותה: פרוזה פלסטינית בעברית
  • מו"ל: ידיעות ספרים, סדרת מכתוב ומכון ון ליר
  • עורכ/ת: ראויה בּורבּארה
  • מס' עמודים: 412
  • מחיר: 112

בקיץ 2019 הציגה קבוצת אמניות פלסטיניות־ישראליות צעירות בגלריה בנימין בתל אביב את התערוכה "אל אעארף", מושג הלקוח מהסורה השביעית בקוראן ומקביל לכור המצרף, הפורגטוריום הנוצרי, אותו מרחב הביניים שבין הגיהנום לגן העדן. כל האמניות הן ילידות הדור שאחרי 1967; הן ערביות, הן ישראליות והן פלסטיניות, והן פועלות בתווך הלימינאלי שבין הזהויות הללו — לפעמים בנפרד, לעתים במקביל, לרוב במעורבב. הן שייכות לדור שבעבורו הנכבה ותוצאותיה הן שילוב בין עובדה היסטורית שאת השלכותיה המרובות והסבוכות הן חיות באופן יום־יומי ובין משלב של נרטיבים, זיכרונות מתפוגגים של דור הסבים והסבתות, אירוע שאותותיו ניכרים בנוף הפיזי והמנטלי של החברה שלתוכה גדלו. כולן גם נולדו אחרי הנכסה, התבוסה הערבית ביוני 1967, שאת מחירה הכבד הפלסטינים שוב שילמו יותר מאשר כולם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ