"השועלים של שמשון": שכונה אשקלונית מוצגת בחזרתיות חסרת מעוף

תריסר הסיפורים בספרו של סימון טטרו מתארים את ההווי בשכונה ענייה באשקלון של שנות ה–80 וה–90. אבל כל הזיכרונות והמעשיות אינם מצטברים לעולם ספרותי מורכב, עשיר ואמין

רועי בית לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רועי בית לוי

סוגה: קובץ סיפורים קצרים
קהל יעד: חובבי פולקלור אשקלוני
מדף: בין סדרת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי ל"ויינסברג, אוהיו" של שרווד אנדרסון
לסיכום: ספר שמחמיץ את ההזדמנות להשמיע קול רענן ואחר בספרות הישראלית

האהבה והגעגוע של סימון טטרו לשכונת ילדותו ונעוריו באשקלון של שנות ה–80 וה–90 ניכרת בכל שורה ב"השועלים של שמשון", קובץ הסיפורים הראשון שלו. טטרו גודש אותם בזיכרונות, במעשיות, באגדות אורבניות ובדמויות שנהוג לכנות "צבעוניות" (לרוב מדובר בפושעים קטנים עד בינוניים — כמעט כולם גברים צעירים). הוא אוהב את השכונה שלו גם כשהוא מתאר אותה בעליבותה ("בחודשי הקיץ נראה הבלוק של קוזו כמו אחד הרבעים הצפופים בקהיר. הנשים תלו כביסה על החבלים שפנו לחצר, הגברים שיחקו שש־בש וקלפים על ספסלי הבטון והילדים בעטו בכדור ועישנו בין העמודים"). הוא נזכר ואוהב את הטיפוסים המוזרים שגרו בה, גם כשהוא חושף את הרגעים המגוחכים ביותר בחייהם ("אסי סבל גם מפזילה קטנה בעין ימין, אבל ממש קטנה, שהוגדרה מאוחר יותר כעין עצלה. העין של אסי היתה עצלה בדיוק כמו כל גופו. הוא לא הסכים לעבוד בשום עבודה שאין לה קשר לקריירה המתהווה שלו כזמר").

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ