"בשורות טובות": הסדרה לא גרועה, אבל את הספר חייבים לקרוא

מהעיבוד הטלוויזיוני נעדרו הסרקזם, חדוות החיים והמופרעות, שהופיעו במקור הספרותי של ניל גיימן וטרי פראצ'ט. תרגומו החדש לעברית מזכיר כי זו יצירה מאלפת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

יש בי אמביוולנטיות גדולה כלפי עיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים לספריו של ניל גיימן. קחו, לדוגמה, את "אלים אמריקאיים" שלו מ–2006: אחת מיצירות הפנטזיה המרהיבות, החכמות, הנועזות, המצחיקות והמפחידות ביותר שנכתבו נהפכה במעבר המדיומלי למסך הקטן לסדרה כאוטית, מסורבלת, מרושלת, צפויה וטראשית במובן הכי שלילי של המלה. תסריטאי העל בראיין פולר נשכר על ידי רשת הכבלים והסטרימינג Starz כדי להתאים לעידן הטלוויזיוני הנוכחי את סיפורו של גיימן על המאבק בין האלים הישנים לחדשים על השליטה בארצות הברית דרך עיניו של שאדו־מון, אנטי־גיבור שנהפך לגיבור־על; אלא שאחרי פיתוח ופרק פיילוט מבטיח הוא פרש מן הפרויקט — לא משהו שלא היה אפשר לצפות מראש, בכל זאת יש לפולר היסטוריה בעייתית — והותיר אותו מחוסר מנהיג שיוביל אותו לחוף מבטחים. יצירתו של גיימן ראויה ליותר, ודאי כשרואים מה עשה דיימון לינדלוף עם "ווצ'מן" של אלן מור ודייב גיבונס ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות שהוא פתח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ