כור ההיתוך של איסטנבול |

"עמוק בתוך כינור סדוק" תופס את הכאוס של הלבנט

בספרו של המוזיקאי ינון מועלם יש סטריאוטיפים ומלודרמה על סף הקיטש וגם כמה שגיאות כתיב. אבל מגרעותיו, כך מתברר בקריאה, תרמו דווקא ליצירת רומן שובה לב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

סוגה: פרוזה 
קהל יעד: מי שמתעניינים בתרבות, בפוליטיקה ובקולינריה של טורקיה 
מדף: בין "סולם יעקב" של ז'קלין כהנוב ל"מוזיאון התמימות" של אורהאן פאמוק 
סיכום: ריבוי הפרטים הטפלים דווקא יוצר קצב סיפורי סוחף

מוזיקת המקרה (אם להשתמש בכותרת רומן של פול אוסטר) היא שהפגישה לראשונה בין ינון מועלם וביני. זה היה כשנסעתי לפני שנים לא מעטות עם הצלם משה שי — שהוריו, כמו הורי, הם יוצאי טורקיה — לכתוב כתבה למגזין "מסע אחר" על אתרים יהודיים באיסטנבול. ביקרנו בין השאר בבית הכנסת "חמדת ישראל" ברובע היידרפאשה שבעברה האסייתי של העיר — מבנה יפהפה מסוף המאה ה–19, שתרם הסולטן עבדול חמיד השני לקהילה היהודית של השכונה. אמרתי אז לצוות כי יש לי משאלה שנסור לבקר בבית משפחת אמי שבקרבת מקום. הדירה ברחוב סאקיז־גול 11, שנשארה ברובה כפי שזכרתי אותה מילדותי, נהפכה לסטודיו של מוזיקאים מהז'אנר המכונה "מוזיקת עולם", שהתאמנו במה שהיו חדרי המיטות. חדר הילדים של אמי היה המשרד של הסטודיו, והסלון וחדר האוכל הוסבו לאולם מופעים קטן ושמו "גיטר קפה", הפועל בהצלחה עד היום הזה. בדירה שבקומה העליונה, שהושכרה בשעתה לדיפלומט מצרי וקירותיה נצבעו בטורקיז צועק, צולמו באחרונה כמה סצינות בסדרה "הכלה מאיסטנבול".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ