"בית הנתיבות": האם זהר אלמקייס היא "הדבר הבא" בספרות הישראלית?

ברומן הביכורים שלה מפגינה אלמקייס רגישות לשונית מרשימה. אלא שהמיקוד המופלג בעצמה הופך את הקריאה למתישה ומתסכלת ומעלה את השאלה האם זה הכיוון שאליו צועדת הפרוזה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

זהר אלמקייס, ילידת 1987, היא אשת השעה הספרותית: מגובה בשני תרגומים מצוינים שלה לעברית של ג'יימס בולדווין (קובץ הסיפורים "הולכים לפגוש את האיש") וטא־נהסי קואטס ("בין העולם וביני"), בקריירה אקדמית מבטיחה ובגל יחסי ציבור ספונטניים, היא מסומנת כקול חדש ומשמעותי בזירה התרבותית המקומית. לכך מצטרף "בית הנתיבות", ספרה הראשון, הצנום מאוד; 83 עמודים ברוטו בפורמט ספר כיס. האם הוא מצדיק את העניין שאופף אותה?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ