"המשורר והחשפנית": רומן מביך, מתנשא ומעורר שאט נפש

ספרו של אלי שמואלי, שבמרכזו משורר צעיר המנהל זוגיות עם חשפנית, סובל מכל כך הרבה יומרה, יהירות ושוביניזם עד שמתעורר הרושם כי מדובר בכלל בפרודיה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

דיוקן המשורר כקדוש מעונה הוא תמצית "המשורר והחשפנית", ספרו השלישי של המשורר והסופר אלי שמואלי. גיבורו, יהושע קיינר, הוא משורר ירושלמי ובן דמותו העכשווי של ישו שמגולל בגוף ראשון יחיד את העלילה: רצף סיגופים ותעניות שגזר על עצמו ומתבטאים בעבודות זמניות וקשות בשכר דל, חיי עוני, וגוצים וגוצות בעלי שפתיים דקות ומעוותות שאורבים לגיבור בכל מקום. כל אלה מוצגים על בסיס תזה רופפת ומשונה שעל פיה עבודה מעניינת או לפחות מכניסה היא מכירת הנפש המשוררת לשטן הקפיטליזם ולפיכך: "העבודות היו לאיום הגדול ביותר על הנפש שלי", "לא הייתי מוכן להשכיר את הנפש, רק את השרירים", "הנפש גברה על הגוף", "בתפקידים האחראיים האלו, ידעתי, כשמשעבדים את הנפש מעלימים את הכמיהות". לפרקים יהושע חש "תיעוב עמוק" ו"בחילה" כש"משהו כופה על הנפש לעשות את מה שאינה רוצה". הקביעה האחרונה מסכמת היטב את חוויית הקריאה בספר שהוא עומד במרכזו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ