הסיפורים ב"בין החומות" נפלאים, אך המוזיקה שלהם הולכת לאיבוד בתרגום

ספרו של ג'ורג'ו בסאני, שתורגם עתה לעברית, אינו עושה הנחות לאיש: לפשיסטים, ליהודים הפשיסטים ולאיטליה המבקשת לשכוח את ההיסטוריה האפלה שלה

אורי ש. כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי ש. כהן

"מי בפרארה לא זוכר את הלילה של 15 בדצמבר 1943?" כך מתחיל האחרון מבין חמשת "סיפורי פרארה", כפי שנקרא במקור הקובץ שלפנינו, שהופיע ב–1956 וזיכה את מחברו, ג'ורג'ו בסאני, יהודי יליד בולוניה שגדל וחי רוב ימיו בפרארה, בפרס סטרגה היוקרתי.

למזלו, היה בסאני פעיל אנטי־פשיסטי אחרי חוקי הגזע של 1938, מה שהביא למאסרו ואחר כך לשחרורו עם הדחתו של בניטו מוסוליני ביולי 1943. אחרי הכיבוש הגרמני, להבדיל ממרבית יהודי פרארה, ירד בסאני למחתרת, הגיע לרומא ונשאר בה. הסיפורים החלו להיכתב עוד ב–1938, והם הליבה של יצירתו הנרטיבית, שנהפכה על ששת חלקיה ל"רומן של פרארה", אחת מהיצירות החשובות של הספרות האיטלקית במאה ה–20.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ