"החד־קרן" של משה סקאל מזיע מרוב מאמץ להישמע כהרהור אינטלקטואלי נוגה

גיבור ספרו השביעי של סקאל הוא סופר תל־אביבי צעיר המהגר לפריז וחש גולה גם לאחר שובו לארץ. סקאל חוזר לרבים מהרעיונות, הדימויים והעלילות שכבר הציג ברומנים הקודמים שלו, אך אינו מצליח לחדש וכתיבתו מדיפה יומרה וזיוף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הגיבור והמספר חסר השם ב"החד־קרן", ספרו החדש של משה סקאל, הוא סופר תל־אביבי בשנות ה–20 לחייו שחוזר לילדותו, לנעוריו ולסוד אפל בעברו. כמוהו, גם סקאל נולד וגדל בלבנט תל אביב שבישראל, למד והתגורר בפריז וחש גולה נצחי; גלות והגירה הן תמה מרכזית לא רק ב"החד־קרן" אלא גם בששת ספריו הקודמים והוא דן בהן תוך היתלות בשלל ציטוטים — לרבות פיקאסו, סנקה, לורקה, הכומר הצרפתי אנרי בריי, אנדרה ז'יד, בלז פסקל ואף אוסף מוזיאון ימי הביניים בפריז. אך כל אלה רק מדגימים את היומרה והזיוף בטקסט, שכתב סקאל ומזיע מרוב מאמץ להישמע כהרהור אינטלקטואלי נוגה. אם כבר נדרשנו להוגי המכורה צרפת, אזי אולי מוטב היה שסקאל יזמין לדיון גם את פייר בורדייה ומשנתו על סנוביזם חברתי, השתייכות וזיוף נובו־אינטלקטואלי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ