"הבת האובדת": העבר המפואר של הקיבוץ הוחלף בקטטות על פירורי נדל"ן

גיבורת ספרה החדש של נילי לנדסמן היא בת קיבוץ השבה אליו לאחר כ–30 שנה בחו"ל ומתעמתת עם בני משפחתה במריבות מלודרמטיות. הרומן מתאפיין ברובו בעלילה הדוקה, דמויות עגולות ושפה שנונה, אבל לקראת סופו נעלמת הקריצה המשועשעת־עגומה שליוותה אותו והוא מאבד מכוחו

נטע הלפרין
נטע הלפרין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נטע הלפרין
נטע הלפרין

הקיבוץ, מוסד שוקע שטרם המציא את עצמו מחדש, ממשיך לסקרן את הסופרים המקומיים, ואין זה מפתיע: התופעה שהתבססה על קריאת תיגר מודעת על טבע האדם, מוסד המשפחה, הרכוש, הפרטיות והאגו (כפי שהגדיר זאת אסף ענברי, מחבר הספר "הביתה", הוצאת ידיעות ספרים, 2009) — אין שנייה לה. גם ב"הבת האובדת", הרומן הרביעי של נילי לנדסמן, ניכר המבט האמביוולנטי הזה. אלא שבניגוד לספרים אחרים שנכתבו על הקיבוץ בשנים האחרונות, בספרה של לנדסמן הקיבוץ נוכח רק כרוח רפאים. כף רגלה של הגיבורה אינה דורכת בחדר האוכל; בניהם של מייסדי הקיבוץ חולים, תשושים ונמצאים בסוף חייהם, ובני דורה של הגיבורה מתגוררים בשולי הקיבוץ או מחוצה לו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ