"מכונות כמוני" של איאן מקיואן הוא הספר הטוב הכי גרוע שקראתי השנה

מקיואן הוא סופר גדול, וספרו החדש, שבמרכזו גבר, אשה ורובוט דמוי אדם, היה יכול להיות נפלא. אלא שבמקום עלילה מהודקת, הוא בחר לנאום לקוראים על חשבון הסיפור והדמויות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"מכונות כמוני" של איאן מקיואן הוא הספר הטוב הכי גרוע שקראתי השנה, או לחלופין, הספר הגרוע הכי טוב, אני לא מתקטננת על ההגדרה המדויקת. לפני שאצא לדרך השגורה של ביקורת מסודרת, אני רוצה להתקרצץ על משהו אזוטרי לגמרי כדי להסביר את כוונתי: באחד הפרקים מקיואן מתאר אסירות במתקן כליאה. הוא יכול היה להפליג בדימויים ארוכים שנועדו לאפיין את המראה של הנשים האומללות, אבל במקום זה הוא בחן את הפרצופים שלהן בדמיונו ואז הכריע שאלה נשים "שנולדו להעניש ולהיענש". אתם יודעים כמה יהלומים כאלה יש בספר הזה? מלא, המון, אי אפשר לספור אותם. הם נשרו ברשלנות אינדפרנטית מכל עמוד. מי כותב ככה? אף אחד, כלומר אף אחד פרט לגאון רבי מקיואן בעל הנס. זה הרי מאוד לא אחראי, וגם נורא מעצבן — אם אלוהים נגע לך במצח, המעט שאתה יכול לעשות הוא לא לנהוג בפזיזות עם המתנה האדירה הזאת. והספר הזה פזיז, פזיז מאוד.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ