"ערב אחד במועדון": יצירה מינימליסטית מרשימה, שזכתה לתרגום נפלא

ספרו של כריסטיאן גאיי מתאר מהנדס צרפתי הנוטש את אשתו וביתו לשנים רבות לאחר ביקור במועדון ג'ז בעיר רחוקה. המוזיקה מניעה גם את סגנון הכתיבה הקופצני ומאפשרת לסופר ליצור גרסה מודרנית מהודקת למיתוס של השיבה המתאחרת, עד לסופה המרתק

עילי ראונר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עילי ראונר

"מה שנשאר הוא היפה. כן כן, בוודאי, מה שנשאר הוא היפה. היפה באמנות, בציור, במוזיקה", אמר כריסטיאן גאיי בראיון לתחנת הרדיו פראנס קולטור בשנת 2000. "אני הולך ומשתגע אולי, אני חושב לאחרונה, שאנחנו כאן, אתה ואני, כל האנשים שעומדים מסביבי, האנשים במטרו, אנחנו כאן מתחת לקליפת רקיע, בתוך התנועה הסיבובית של הפלנטה, פלנטה שחגה לבדה בתוך ריק חללי, ריק אינסופי, ללא גבולות באופן מוחלט, אני לא יודע למה אני חושב על זה עכשיו, אנחנו צריכים לסבול את זה, זה לא מונע מאיתנו לישון, ועם זאת כדי לסבול את זה, כי זה באמת מונע מאיתנו לישון, יש לנו, למזלנו, את המוזיקה, את הציור, את הספרות, את היפה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ