רומן הביכורים הגנוז של אלבר קאמי נוגע בעצב חשוף: דרמת הכסף

"מוות מאושר", שתורגם מחדש לעברית, עוסק במרדף אחר אושר בלתי מושג — ובמרכזו הדמות שתשמש השראה לגיבורו של "הזר". למרות בוסריותה, זוהי יצירה פיוטית חיה ונושמת, שמותירה את הקורא נפעם

איתן גלס
איתן גלס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן גלס
איתן גלס

"כל כך רב המרחק בין איך שחיים לאיך שראוי היה לחיות, עד שמי שזונח את מה שעושים לטובת מה שהיה צריך לעשות, ימיט על עצמו חורבן. כי אדם שרוצה להיות טוב מכל הבחינות, הכרח שייהרס בין רבים כל כך שאינם טובים" (ניקולו מקיאוולי, "הנסיך", פרק 15)

אדם קטוע רגליים יושב בכיסא גלגלים בווילה בעיר חוף באלג'יריה, גדמי רגליו מכוסים בשמיכה. הוא קורא בספר "איש החצר" של בלתזאר גרסיין וממתין להוצאתו להורג. הוא מזמן את סיום חייו. פטריס מרסו, בחור אלג'יראי צעיר, עומד לחסלו. רצח של חסד. קטוע הרגליים, שמו זגרס, כותב כמה שורות סיום לחייו במכתב קצר. "אני מחסל רק חצי בן־אדם. אנא לא תזקפו זאת לחובתי. בכספת הקטנה שלי יימצא מעל ומעבר מן הנחוץ כדי לגמול למי שטיפלו בי עד כה. יתר על כן אני חפץ שהכסף יוקדש לשיפור תנאיהם של הנידונים למוות. אבל אני מודע לכך שזאת בקשה גדולה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ