"חדר חושך" הוא רק גרגר בסופת הגרפומניה האימתנית שמשתוללת בישראל

הרומן של יעל שכנאי, שמגולל את סיפור אהבתם של שני אמנים, מדגים שורה של כשלים הרווחים בספרות הישראלית, כמו ריבוי קלישאות, שגיאות גסות ועריכה רשלנית. התוצאה היא פרוזה ללא שפה וסגנון, המזלזלת בקוראים

יוחאי ג'רפי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוחאי ג'רפי

"'היא נראית ילדה טובה. היא מנגנת, אדוני, כמו ילדה טובה. איום. ילדה טובה, אבל איום'.

'אני לא מבין'.

'לא קשה להבין את זה. היא מנגנת בצורה מאוד מנומסת'.

'היא עושה טעויות?'

"טעויות? לא! כתוב מי במול, היא מנגנת מי במול. בינג־בינג. היא מנגנת את התו הנכון. תמיד'"

(מתוך "האיש שלא היה שם", סרטם של ג'ואל ואיתן כהן, 2001)

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ