"הנוסעת האחרונה" מנסה לשקף את ה"כאן ועכשיו" הישראלי, אבל התוצאה פלקטית ולא בוגרת

גיבורת הרומן השני של טל ניצן היא צעירה מדרום תל אביב שנקלעת לפרשה אפלה ומסועפת. אלא שהמחברת התקשתה להטעין את העלילה במתח, לבסס דמויות משכנעות וליצור שפה אמינה. זהו ספר צדקני שאינו מצליח להעניק ייצוג הולם לסוגיות החברתיות החשובות שהוא מבקש להעלות

איתן גלס
איתן גלס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן גלס
איתן גלס

כתיבה על ההווה היא משימה לא פשוטה. כותבים לא מעטים בוחרים לכתוב על העבר או לברוא מציאות עתידנית מתוך קושי מובן להתמודד עם תיאור המציאות בהווה. אותו מרחק הכרחי מהבד, שנדרש מיוצר מטבעה של מלאכת הכתיבה, קשה שבעתיים כשהכותב מבקש לשרטט את פניהן של חברה ומציאות חיים הנחוות ומתוארות בזמן כתיבתן. הקשיים רבים: פרספקטיבה, משלב הלשון, שימוש בסלנג חמקמק ומשתנה תדיר, בניית דמויות שיחזיקו מעבר להיותן ייצוג זמני, מידת האותנטיות של תיאור המרחב ביחס למרחב עצמו. הדבר דומה לסועד המדמיין בזמן אכילתו את אותה המנה שהוא אוכל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ