"היסטוריה של אלימות": רומן סוחף שהקריאה בו מלווה במועקה קשה

לאחר שספר הביכורים שלו הפך אותו לסנסציה בינלאומית, הרומן האוטוביוגרפי השני של אדואר לואי מוכיח שהוא הרבה יותר מכך. מפגש אינטימי עם גבר זר שמידרדר לאונס וניסיון רצח מצליח להפוך במלותיו של המחבר לסיפור מורכב על גזענות, אשמה וגם השלמה

נטע הלפרין
נטע הלפרין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נטע הלפרין
נטע הלפרין

בערב חג המולד משאיר אדואר לואי, מחבר וגיבור "היסטוריה של אלימות", את אופניו כ–300 מטר מדירתו בצד השני של כיכר הרפובליקה שבפריז. הליכה קלה תפיג את השפעת היין ששתה עם חבריו, וכשיגיע הביתה יוכל לעיין בספרים שתחת זרועו לפני שישכב לישון. אבל פתאום הוא שומע קול מאחוריו, ומבעד לעלטה נגלות פנים. "היופי שלו הסעיר אותי", הוא מתוודה מאוחר יותר, ועם זאת הוא מסרב להצעותיו של הזר, שנהפכות לבוטות יותר, ואף משקר באומרו שהוא גר עם הוריו. מפה לשם נקשרת שיחה ונוצרת ביניהם אינטימיות פתאומית ומפתיעה. היא מובילה ללילה בביתו של לואי, שכולל סקס, שיחות קרובות, תנומות קצרות וחוזר חלילה. אך כל זה מתגלה לנו כמה עמודים לאחר מכן. בפתח העלילה אנחנו פוגשים את לואי כמה שעות לאחר שהזר, רֶדָה שמו, עוזב את דירתו: הוא ממרק את דירתו כאחוז שיגעון, שופך גלונים של אקונומיקה, מקציף ומסבן את המצעים שזה עתה כיבס, מחטא את ידיות הדלתות, את שלדת המיטה ואת הכיסאות, ומתקלח שוב ושוב במים רותחים. בהמשך יגיע לבית חולים לקבל טיפול מונע, ולאחר מכן יגיש תלונה על אונס וניסיון רצח.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ