"אנטיתרפיות": יצירה סוחפת שמקפצת בין פושעים נאצים, אמהות יהודיות ואהובות שיקסות

הרומן האוטוביוגרפי של ז'אק פוקס מורכב מזיכרונות התבגרות, ושואב השראה מתנועת האוונגרד הספרותי אוליפו, שחבריה, סופרים ומתמטיקאים, דגלו בהטלת אילוצים ומגבלות על הכתיבה במטרה לשכלל את הכוח היצירתי

גלעד מלצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גלעד מלצר

בחמש הדקות הראשונות של סרט, סרט טוב, טמונה תמציתו — כך בכל אופן טען במאי הקולנוע האמריקאי סם פקינפה. יש שיאמרו שהתנסחות זו נכונה גם ליצירות בתחומים אחרים. למשל, לפתיחת הרומן "אנטיתרפיות" מאת הסופר הברזילאי ממוצא יהודי ז'אק פוקס, שאצטט אותה במלואה. ראשית, הוא עצמו מצטט מהרומן האוטוביוגרפי של ז'ורז' פרק, "W או זיכרון הילדות": "שוב נטמנו מלכודות הכתיבה. שוב הייתי כילד המשחק במחבואים ואינו יודע מפני מה הוא חושש יותר ואל מה הוא משתוקק יותר: להישאר במחבואו, או להימצא". ואז פוקס, שהרומן זיכה אותו ב–2013 בפרס סאו פאולו לספר ביכורים, יוצא לדרך. "נאצים ארורים. אייכמן. בורמן. ארגנטינה. ברזיל. עכשיו הכל הגיוני. הכל מתחבר. הייתי ילד רגיל. רגיל, עם כל המאפיינים של ילד יהודי שחי בגטאות המודרניים".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ