בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראות את הקסם, מרחוק

"ג'ונתן סטריינג' & מר נורל" הוא ספר חביב, כתוב היטב ומלא עניין, אך חובבי הז'אנר עלולים להתאכזב מעט

תגובות

ג'ונתן סטריינג' & מר נורל סוזנה קלארק. תירגמה מאנגלית: ורד טוכטרמן. איורים: פרושיה רוזנברג. הוצאת ינשוף, כרך א' 480 עמ', כרך ב' 499 עמ', כל כרך 84 שקלים

ההליכה בענייני קסם היא תמיד הליכה אחורה, לתקופה קודמת רבת חן ותהילה שבוודאי נפוצו בה מעשים כאלה שבתקופתנו - כלומר בכל תקופה שבה מספרים את הסיפור הלכה למעשה - כבר אינם בנמצא. "אולי זו התקופה", אמר בראשית ספרה של סוזנה קלארק, "ג'ונתן סטריינג' & מר נורל", גם הקוסם הג'נטלמן, מר סגונדוס, לקוסם הג'נטלמן מר האניפוט. "זו אינה התקופה המתאימה לקסם או ללמדנות, הלא כן, אדוני? סוחרים משגשגים, מלחים, מדינאים, אך לא קוסמים. זמננו חלף".

שני הג'נטלמנים הללו, אגב, הם קוסמים תיאורטיים בלבד שהרי הקסם (הם משוכנעים) עבר מן העולם. ואף על פי כן מתברר שהקסם אכן חזר לעולם (כלומר לאנגליה); וכי מי שמחזיק בו, מר נורל - איש צר-אופקים וחדור תחושת ערך עצמי ותחושת עלבון עקרונית - משתוקק לעשות בו שימוש לתפארת אנגליה ומלחמתה בעולם (כלומר בצרפת, בנפוליאון), ומכאן כמובן לתפארתו הצייקנית, הגלמודה והדאוגה עד מאוד שלו עצמו.

הבטחה לשובו של הקסם היא סיבה טובה לקרוא כל ספר, אך מלבדה יש עוד כמה וכמה סיבות לקרוא את ספרה של קלארק. ראשית, זהו ספר בשני כרכים עבי כרס, שעל שערו האחד עורב שחור על רקע לבן ועל שערו האחר עורב לבן על רקע שחור (כריכות נהדרות, זהות למהדורה האנגלית בעיצובו של ויליאם וב). שנית, תרגומה של ורד טוכטרמן נהדר. שלישית, על השערים מופיעה גם המלצה משתפכת של ניל גיימן ("ללא ספק הספר הפנטסטי האנגלי המשובח ביותר שנכתב בשבעים השנה האחרונות"). רביעית, יש פה שילוב נעים של רשעות חדת-עין וסלחנות נדיבה למשוגות אנוש. חמישית, יש בו גם סיפורי פיות רבים ונפלאים, אף כי חוט העלילה הראשי הוא סיפור קסמיהם, הרפתקאותיהם המסוכנות וידידותם הבלתי-צפויה, ואז יריבותם העגומה, של מר נורל (איש קפוץ, חששני ורודף כבוד, שבישר את שובו של הקסם המעשי לאנגליה) וג'ונתן סטריינג' - שנטה להסתמך יותר על כישרונו הטבעי הפרוע ופחות על למדנות מאובקת, היה לתלמידו של נורל ובהחלט עלה על רבו מרוב הבחינות העולות על הדעת, למעט זו ששיקול-דעתו בענייני קסם היה פגום למדי, לאסונו. שישית, זה מן הספרים המעטים שברור לגמרי מדוע הם רבי-מכר: כל קורא וקוראת יכולים למצוא בו משהו שישמח את לבם.

אלא שהדבר אינו נטול מחיר. "ג'ונתן סטריינג' & מר נורל" הוא ספר חביב, כתוב היטב ומלא עניין. יש בו פנים אפלוליים וסיפורי אגדה שובי לב. באווירתו השנונה, עתירת הפרטים והמורכבת יש איזשהו ריחוק אירוני רהוט ומשויף היטב, העולה בעיקר מהפער הניכר בין גדולתו הפרועה של הקסם לצרותם הקרתנית של הקוסמים ושל האנגלים בכלל (ובייחוד רמי המעלה שבהם). וכל זה אמנם נעים מאוד, אך בא לא פעם על חשבון העומק. "ג'ונתן סטריינג' & מר נורל" רק רומז מדי פעם לתהומות האסון המאפיינות לפעמים את היותר עקובים-מדם שבין ספרי הפנטזיה, ולכן אף שהוא מפצה על כך ברוחב נחמד, הוא ספר פנטזיה נהדר בעיקר לאנשים שאינם בהכרח חובבי הז'אנר.

חובבי הז'אנר, לעומת זאת, עלולים להתאכזב מעט, בייחוד אם יסתמכו על המלצתו החמה של גיימן. בחלקיו המאיימים יותר מזכיר הספר במידת-מה את "הטחנה המכושפת" של פרויסלר, וקלארק אכן מפליאה להשרות אפלולית אמביוולנטית, לא נוחה, על מבשרי הרעות יותר שבין המעשים והדברים המתוארים פה: מסדרונות פתלתלים שצצים ונעלמים כאוות נפשם, יערות שצומחים באחת סביב הבית, מנגינות הבוקעות משום-מקום ומפילות את הרוח, חדרים שאינם קיימים ובכל זאת יש ליושביהם מיני בקשות משונות להפנות אל המשרתים, נשפי נצח מאובקים שהאצילים לבושים בהם בבגדים שצבעיהם אינם קיימים בעולם בכלל, וכן אנשים שהופכים לעצים סחופי צמרת.

המרקם הסיפורי עצמו כמעט נפרם בנוכחות פיסות אפלה אלה, הפרוזה השנונה מפנה את מקומה לשירה שמתגשמת הלכה למעשה. הזמן, המקום והמעשה הקונקרטי מתערפלים מעט, ולא ברור אם על הקורא לחייך או להירתע (הדבר מורגש עוד יותר על רקע הערות השוליים שגודשות את הספר ומשוות לו חזות למדנית, אפילו מעט נוקדנית). אלא שהבטחה זו, ההבטחה לאפלה אמיתית, אינה מתגשמת באמת, וככל שהספר הולך ומתמשך (והוא מתמשך מאוד), ככל שהעלילה מרחיקה למקומות שאמורים להיות מסוכנים יותר, ברור שהתגשמותה הרת-האסון של סכנה זו הוקרבה לטובת הכתיבה הבטוחה, המהנה: מהשביל הזה אפשר רק לראות מרחוק את היער שאנשים הולכים בו שבי אחרי תעתועים של קסם, אובדים ואינם נחלצים לעולם. השביל אמנם מקסים. קלארק לא יורדת ממנו.

ספרו של אסף שור, "עמרם", ראה אור בהוצאת בבל





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו