בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הייקים של סין

כשרונו התסריטאי של אנז'ל וגנשטיין נמצא בעוכרי הפרוזה שלו "פרדה משנחאי". לצד סצנות בעלות ממד חזותי מרהיב, שזורים קטעים סתמיים, שכאילו נלקחו ללא עריכה מוויקיפדיה

תגובות

פרדה משנחאי

אנז'ל וגנשטיין. תירגם מאנגלית: טל ארצי. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 348 עמ', 89 שקלים

ב-10 בנובמבר 1938 ניגנה על הבימה התזמורת הסימפונית של דרזדן, עם הכנר הווירטואוז תיאודור וייסנברג, את הסימפוניה מס' 45 של היידן, המכונה "סימפוניית הפרידה". מחוץ לאולם הקונצרטים התחוללו האירועים הטראגיים שנכנסו להיסטוריה בשם "ליל הבדולח". עם סיום הביצוע, כשהנגנים, יהודים ברובם, מכבים את הנרות המחוברים לכן התווים שלהם ויורדים לפי התור מהבמה, על פי הטקס המסורתי שהכתיב היידן עצמו, הם נעצרים בידי הגסטאפו ומובלים לדכאו.

היה זה הקונצרט האחרון של התזמורת הפילהרמונית של דרזדן ותחילתו של מסע ארוך שיוביל את תיאודור וייסנברג ועוד נגנים אחדים, אחרי תלאות וייסורים, דווקא לעיר הנמל שנחאי. עיר זאת - רחוקה כל כך מעולמם התרבותי של יהודי מרכז ומערב אירופה - היתה אחד המקומות הבודדים שהסכים עוד לקבל פליטים יהודים שנמלטו מהטירוף הנאצי.

"פרדה משנחאי" הוא הכרך השלישי בטרילוגיה של הסופר הבולגרי אנז'ל וגנשטיין העוסקת ביהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. הוא מגולל פרק כמעט בלתי מוכר של המלחמה: סיפורה הכמעט סוריאליסטי של עיר הנמל שהיתה נתונה תחת שלטון יפאני, ושבה מצאו מקלט יותר מ-23 אלף יהודים גרמנים ואוסטרים, ברובם אינטלקטואלים, וגם פליטים מרוסיה הסטאליניסטית. שנחאי היתה עיר ססגונית ובינלאומית, והיתה בה קהילת יהודים שמוצאם מבגדד, שהשתקעו במקום מזה דורות, לאחר שהצטרפו לשכניהם הערבים בשיירות שנדדו ב"דרך המשי". היהודים ה"בגדדיים", ששיגשגו משיתופי פעולה מסחריים עם כל המרבה במחיר, נותרו אטומים לסבל אחיהם האירופאים.

הפליטים היהודים שהגיעו לשנחאי נשלחו לפרוור העלוב ביותר של העיר, הונג-קואו, שבו חיו רבבות תושבים עניים, לבושי סחבות, שנאלצו להילחם במנגנון ביורוקרטי ואבסורדי ולחפש אחר מקור פרנסה. החיים נהפכו לגיהנום עבור המצטרפים החדשים המפוחדים. הם הותקפו משתי חזיתות: המיליציה היפאנית האימתנית, "הקמפאיטאי", שנלחמה באכזריות ב"טרוריסטים" הפועלים בשטחי סין הכבושה, בעוד חבורות של פאשיסטים סיניים התנכלו ליהודים החדשים חסרי הישע, שלא זכו לסיוע מהנציגים הבריטים או הגרמנים.

הטרגדיה ההומניטרית של הרובע הונג-קואו מתוארת באמצעות גורלותיהם המקבילים של כמה מנגני תזמורת דרזדן שניסו לשרוד במציאות ההזויה.

עם תום המלחמה, ב-1945, הפליגו לאירופה שש אוניות ועל סיפונן גם ניצולי שנחאי, ששבו למה שהיה פעם ביתם. "עכשיו יצטרכו כולם להיטהר מחטאיהם, טיפה אחרי טיפה, לטהר את האשם ההיסטורי הגדול של מולדתם. יש לרחוץ את השמש העולה ולמרק אותה מחטאיה כדי שתוכל להמשיך לזרוח".

סיפור חייו של מחבר "פרדה משנחאי" מפותל לא פחות מאלה של גיבורי הספר. אנז'ל וגנשטיין נולד ב-1922 בעיר פלובדיב שבבולגריה. בשל ההשקפות הסוציאליסטיות של הוריו חי את ילדותו ונעוריו בגלות בפאריס. הוא שב למולדתו בזכות חנינה שניתנה לאותם גולים בטרם פרוץ המלחמה וכתלמיד תיכון לחם בשורות הפרטיזנים הבולגרים נגד הנאצים, בני בריתה של בולגריה. וגנשטיין נשלח למחנה עבודה, ברח, נעצר שוב בידי המיליציה הבולגרית, עונה ונידון למוות ב-1944, ובסופו של דבר ניצל בזכות כניסת הצבא האדום לבולגריה. אחרי המלחמה למד קולנוע במוסקווה ופתח בקריירה מזהירה של תסריטאי, כאשר אף זכה בפסטיבל קאן ב-1959 בפרס התסריט על הסרט "כוכבים".

ייתכן כי חולשתו של ספר הפרוזה שלו נובעת דווקא מכישרון זה. הספר קריא ברובו ומדי פעם אף מעניין והוא תערובת של רומן היסטורי וספר ריגול. אך הוא סובל מחוסר אחידות סגנונית קיצונית. לצד סצנות בעלות ממד חזותי מרהיב, שנכתבו כאילו במיוחד לסרט, שזורים קטעים סתמיים, המספקים נתונים היסטוריים יבשים שכאילו נלקחו ללא כל עריכה הישר מוויקיפדיה.

הטון ניתן כבר בתחילת הספר: סצנת הקונצרט המאולתר, המתרחשת בשנחאי המופצצת באולם בית חרושת נטוש, נפתחת במלים "שעת דמדומים", כאילו מדובר בהנחיות תסריטאיות. קהל של פליטים גרמנים לבושים בגדי ערב מרופטים מקשיבים בחרדת קודש לנגינת ניצולי הפילהרמונית של דרזדן המבצעים שוב את "סימפוניית הפרידה" של היידן. זהו בהחלט קטע חזותי נפלא שנכתב אולי לאתר הצילומים. כך גם הפליטים התלושים הנודדים בסמטאות שכונות העוני, נמל העיר בו רוחשת פעילות חשאית תת-קרקעית, כל אלה כאילו מצפים למפיק ההוליוודי שיהפוך אותם מיד לשובר קופות. בפתח הדבר טוען וגנשטיין שגיבוריו נוצרו על פי דמותם של גיבורים אמיתיים. אבל למרות תיאורים חיצוניים מדוקדקים, מתאפיינים רוב הגיבורים בחד-ממדיות פלקטית, בהיעדר קול פנימי או עומק פסיכולוגי מינימלי. הסופר אינו מוותר על אף סטריאוטיפ - "ברונהילדות" גרמניות, מהגר הונגרי שתיין, פסנתרן ברים מפוקפקים, מרגל רוסי מקסים, דיפלומט אנגלי יבש וקצין יפאני המבצע חרקירי.

כרזת הסרט "קזבלנקה", עם המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן על רקע מטוס העומד להמריא, עמדה בוודאות מול עיניו של וגנשטיין בעת כתיבת ספרו. אך הזוהר, שהפך את שני הגיבורים לאגדה, לא דבק כהוא-זה בגיבורים החד-ממדיים של "פרידה משנחאי".

\ Sbogom Shanghai Angel Wagenstien



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו