בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם של אתמול

תגובות

אמן של העולם הצף

קזואו אישיגורו. תירגמה מאנגלית: עידית שורר. הוצאת כתר, 214 עמ', 89 שקלים

ספרו של קזואו אישיגורו, "אמן של העולם הצף", מסופר בגוף ראשון מפי מאסוג'י אונו, צייר מפורסם, אלמן, אב לשתי בנות, שבנו נהרג במלחמת העולם השנייה. הספר, המתרחש בעיר דמיונית ביפאן, נפתח באוקטובר 1948 ומסתיים ביוני 1950. מאסוג'י מספר בו על חייו בהווה ושוזר אותם בזיכרונותיו מהעבר. הוא מתאר את הצלחותיו כצייר, את ביתו המפואר, את בנותיו, את חבריו ומוריו. אך אין זה ספר נוסטלגי העוסק בזיכרונותיו של אדם זקן. דווקא זיכרונות העבר המפואר שופכים אור על המציאות הקשה ולאורם מתגלה האמת המרה - מעמדו המידרדר של מאסוג'י בהווה. מאסוג'י מספר את סיפורו הגלוי לעין אך דואג לצעף אותו ברובד נוסף, דקיק ועדין: רובד זה מבצבץ מבין השורות, נשמע ברמזי-רמזים, בשיחות עקיפות עקלתוניות, בהסתודדויות, במבטים מוכיחים ובמאורעות שאין להם הסבר. דווקא הוא זה שחושף את חולשותיו של מאסוג'י, שאינו מוכן עדיין להכיר בטעויות העבר. על כן, חייו בהווה, בניגוד לעברו הזוהר, רצופים מהמורות.

גיבורו של אישיגורו, מאסוג'י, אינו מספר אמין: הוא מסתיר ומטשטש עובדות ואף משתמש פעמים רבות במלים כמו "למיטב זיכרוני" או "בקושי הצלחתי להיזכר" או "אפשר שאני מבלבל בין דבריו ובין...". תופעה זו, של טשטוש המציאות, מזדקרת לעין כבר בתחילת הספר - מאסוג'י מתאר בפרטי-פרטים את ביתו המפואר הניצב על ראש גבעה. רק כעבור כמה עמודים אנו מתוודעים לעובדה שהבית ניזוק קשות בשל ההפצצות במלחמה וסובל מדליפות מים ומרטיבות. התיאורים מאפיינים את מאסוג'י, המתקשה לקבל את המציאות החדשה של יפאן אחרי המלחמה. הוא גם אינו מסוגל להעלות על הדעת כי אירוסיה הראשונים של בתו נוריקו בוטלו על ידי משפחת הארוס, לא משום שחשו כי אין הם ראויים למעמדו המכובד, אלא דווקא בשל מעמדו בעבר, ביפאן הקיסרית בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאסוג'י, המסרב תחילה להביט למציאות החדשה בעיניים, נאלץ להתפכח ולהבין שהעולם סביבו השתנה. אין הוא עוד הצייר המורם מעם; ואנשים, ביניהם חבר מן העבר הרחוק, מפנים לו עורף. לאט-לאט הוא מתחיל להפנים כי גם לו יש חלק בלתי מבוטל באסון שפקד את יפאן. שהרי במקום לדבוק בתורת מורו לציור - מורי סאן - ולצייר ציורים קלאסיים של "העולם הצף", רובע השעשועים והתענוגות, הוא התגייס לטובת המאמץ המלחמתי ועידוד המורל, גייס את כישרונו לציורי תעמולה, ואף הביא למאסרו של חברו הקרוב ביותר. עכשיו, כשאירוסיה החדשים של בתו המתבגרת עומדים על הכף, הוא יוצא בהכנעה לדרך המשפילה שבה עליו לבקש מידידי העבר שלו, להם הפנה עורף, לדבר בשבחו, אם וכאשר יגיע אליהם בלש מצד המשפחה המיועדת (ביפאן המסורתית מקובלים נישואי השידוך והמשפחות מעסיקות בלשים החוקרים את רקע המשפחות כדי להימנע מנישואים בעייתיים).

מאסוג'י, הנרדף על ידי רוחות העבר, מתוודה לבסוף על חטאיו, ועושה זאת דווקא ביום גורלי, בסעודת המיאיי - הסעודה שבה מתוודעות משפחות הזוג העתיד להינשא, ובה גם נחרץ גורל החתונה. "יש הטוענים שאנשים כמותי אחראים למאורעות הקשים שפקדו את אומתנו. אני מודה ומתוודה שעשיתי שגיאות רבות", אומר מאסוג'י ומכה בהלם את הסועדים. אך על אף העובדה שבחלק זה של הספר נחשפים הקוראים למעשיו הנפשעים של מאסוג'י, הם חשים כלפיו אמפתיה ואף מצליחים להבין את מניעיו - בכך מתגלה גדולתו הסיפורית של אישיגורו.

קטעים מכמירי לב נוספים נחשפים בתיאור הקשר שבין הצייר לבין נכדו. כמוהו ממש, נוהג נכדו לטשטש עובדות ומספר לעצמו, בשכנוע עצמי, סיפורים ובדותות: מאסוג'י והנכד הולכים לצפות בסרט אימה, במהלך הסרט מכסה הנכד הנפחד את עיניו, ועל אף שלא ראה ממנו כמעט דבר, טוען הילד בהתרברבות, "זה הסרט הכי טוב שראיתי", ממש כמו מאסוג'י שחי בעולם שאליו הוא מתכחש.

במקביל לסיפורו האישי, מתאר מאסוג'י את העולם הצף - או ביפאנית: האוקיו, רובע התענוגות - אזור הבארים, המסעדות והשעשועים שאהב כל כך בעבר. השם נשזר גם במסורת תחריטי העץ היפאניים הנקראים בשם אוקיו-אה, "ציורי העולם הצף", המתארים את רבעי התענוגות ושוכניהם. ומכאן גם נלקח שמו של הספר. וכפי שאותו עולם צף, עולם הדוניסטי, עולם האשליה, הולך ונעלם בשל המודרנה והכלכלה החדשה, ועל חורבותיו נבנים בנייני משרדים חדישים, כך גם הדור הצעיר, הכולל את בנותיו, חתניו ונכדו של הגיבור מחליף את היחס הנאמן לקיסר ולמולדת בהערצת תאגידי הענק, הכסף והאמריקאיזציה, ומתמודד עם סוגיות העוסקות במסורת מול המודרנה, הנאמנות למולדת ולקיסר מול המציאות החדשה, מעמדה המשתנה של האשה ומעמדו המידרדר של הסנסה - המורה.

בסוף הספר עוקב מאסוג'י אחרי שלושה צעירים העובדים בבניין משרדים שהוקם על חורבות העולם הצף. לכאורה, העולם החדש שלהם טוב יותר, אך אנו כבר יודעים כי עולם זה מכיל בחובו סכנות חדשות המאיימות על צביונה של יפאן המסורתית והשמרנית. הספר נגמר בתחושת החמצה - לקחי העבר לא הופקו והכשל המתמשך מוביל לבעיה שאי אפשר לפותרה.

הסופר קאזואו אישיגורו נולד בנגסאקי שביפאן וב-1960, בהיותו בן חמש, עבר עם משפחתו לבריטניה. על אף העובדה שנותק מארצו בגיל צעיר וששפת כתיבתו היא אנגלית, הספר "אמן העולם הצף" נקרא כאילו כתב אותו סופר יפאני החי בארצו. אישיגורו כותב בדיוק רב על מנהגים, ובמכחול עדין, דק מן הדק, הוא מתאר את הדמויות, הנוף, הבתים המסורתיים, החברה היפאנית המעמדית, תהליך הציור של רבעי השעשועים, חיי התרבות, הווי חיים והשיחות העקיפות בין הדמויות. תיאוריו כה אמינים, עד כי את הדברים שאמר אישיגורו בראיונות אתו - שספריו אינם יכולים להיכלל תחת ההגדרה של "ספרים יפאניים" - אני מייחסת להתבטלות העצמית והצניעות שהוטבעו בו. והערה לסיום: טוב היתה עושה ההוצאה לו השקיעה מעט יותר והיתה מצרפת לספר פירושי מלים ומונחים יפאניים שאינם מוכרים לקוראים הישראלים.

An Artist Of The Floating World \ Kazuo Ishiguro

ספרה של שפרה הורן "חוויה יפנית" ראה אור בספרית מעריב

קזואו אישיגורו.
אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו