בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהבה הורגת

תגובות

תאודה

קורינה ביי. תירגמה מצרפתית: רות בומגרטנר-קדם. הוצאת נהר ספרים, 201 עמ', 88 שקלים

רק ספר אחד של קורינה ביי תורגם עד עתה לעברית, "יערות אפלים" (נהר ספרים, 2009). ועתה, עם הופעת ספרה הראשון משנת 1942, "תאודה", ניתנת שוב הזדמנות להיחשף לקולה הייחודי. ביי, סופרת שווייצית חשובה שחיה בין 1912-1979 וכתבה בצרפתית, מוכרת מעט מדי במקומותינו למרות יצירתה הספרותית העשירה והמעוטרת בפרסים חשובים כמו פרס גונקור ושילר. היא נולדה בעיר לוזאן אך גדלה בקנטון הקסום ואלה בארמון ציורי שאותו בנה אביה הצייר אדמונד ביי. אמה היתה איכרה פשוטה ששימשה עוזרת בבית הצייר ונישאה לו במות אשתו הראשונה. קורינה ביי גדלה בין אמנים כמו רילקה או ראמוז שביקרו בבית אביה, אך מסיפורי אמה הכירה גם את חיי הכפריים של המקום. היא גם התחנכה בין הדת הפרוטסטנטית של אביה לבין הקתוליות ההדוקה של אמה - ולכבודה שינתה את שמה מסטפאני לקורינה, על שם הכפר Corin שבו נולדה אמה.

תאודה, גיבורת ספרה, היא אשה יפה ופראית וסיפורה מבוסס על מקרה אמיתי שאירע באמצע המאה ה-19 בעיר סיון, בירת הקנטון ואלה. ב-1842 - 100 שנים לפני כתיבת הספר - הוצאו להורג בעיר שני גברים ואשה - תאודה - שהואשמו בביצוע רצח שנבע מאהבה ותשוקה: זאת היתה ההוצאה להורג האחרונה שהתקיימה בוואלה. מסמכים מהתקופה שמצאה ביי בארכיון המקומי מספרים על קהל משולהב של כ-10,000 אנשים שנהרו מכל רחבי האזור אל כיכר העיר, שמנתה רק כ-3,000 תושבים. הם באו בהמוניהם כדי לצפות בשלושת הנידונים שעמדו זקופים והביטו בחיוך בעיני התליין. ככל הנראה, היתה זו התנהגותם הגאה של הנידונים למוות שעוררה את סקרנותה של ביי.

תאודה הסוערת והעצמאית התגלגלה אל תוך המציאות הנוקשה של הכפר כשנשלחה על ידי משפחתה להינשא לברנבה, איכר פשוט ולא מושך. כבר בהגיעה היא עוררה חשדנות בלבם של הכפריים: "היא אהבה צבעים, בייחוד את האדום. צבע זה שלט בתלבושתה - תלבושת העמק שלה - שהיתה צעקנית יותר משלנו. אצלנו, הנשים הנשואות חדלו לתפור סרטים בהירים על כובעיהן, ולגופן נראו רק בגדים שחורים או בעלי גוון כהה. בתוך קהל הנשים בכנסייה בימי א', האירה תאודה בצבעיה הבהירים את כל אולם התפילה... שוכחים היינו להתבונן בפניה שנותרו במרכז אישיותה והביעו רק את שהיו צריכים להביע". את סיפורה של תאודה - האשה שלא היססה לחיות עד כלות את תשוקתה למאהב רמי - מגוללת מרסלין, אחותו הקטנה של ברנבה. הילדה היתה רק בת שבע כשנישא אחיה ליפהפייה המסתורית, אך עוד בטקס החתונה של אחיה חשה בשוני ובכריזמה של גיסתה הטרייה. הילדה רואה אבל לא יכולה לפענח עדיין את משמעות הסצנות המסתוריות שלהן היא עדה במקרה. בחושיה הילדותיים ובהשפעת החינוך הדתי הנוקשה המכוון את חיי הכפריים היא מבחינה בתשוקה האסורה שקושרת את תאודה לרמי. היא מזהה את החטא שבאהבה שוברת המוסכמות ונחרדת מהעונש הצפוי לבני הזוג. יחד עם זאת, היא נשבית בקסמה של תאודה וככל שהאהבה המקוללת נחשפת לפניה, היא מגלה את היופי והכישוף שמחבר בין השניים: "תאודה ישבה מולו; גם היא הביטה בפיו. חשבתי שהיא מסתכלת במלים המתהוות; היום אני חושבת שהיא לא הקשיבה להן. למה להקשיב להן? מאז ומתמיד ידעה מה עבר על רמי, מה שיאמר. דבר בעניינו לא נעלם ממנה".

ערכי הנצרות שעל פיהם חונכה מרסלין מתבלבלים לה: בסיום טקס האשרור שלה (הקונפירמציה), המציין את התקבלותם הרשמית של נערים ונערות לדת הנוצרית, פושטת תאודה בבית התפילה את בגדיה הרטובים מהגשם ומחליפה אותם בשמלת התחרה המכסה את פסל הבתולה. תאודה, ש"האלוהים שלה לא היה אלוהים, הוא היה אדם", גם מבתרת במכת חרמש אחת את ראשו של נחש שהטיל אימה על הילדים. מעשה זה מסמל יותר מכל את הכחשת החטא שבו היא נחשדת ומערער עוד יותר את עולמה של מרסלין.

דרך מבטה התמים נהפכת הדרמה לסיפור עדין ומלא חמלה. מרסלין בת התשע חשה כי כוחות עזים אך נסתרים ממנה מושכים את שני הנאהבים אחד לזרועות השני במעין סערה סוחפת שיכולה להירגע רק במותם. וכאשר הם נידונים למוות, מתערערת ראיית עולמה של הילדה המבוססת על שכר ועונש: "לא יכולתי להאמין בקיומו של המוות. זה שייעדו השופטים לרמי ותאודה לא היה אמיתי... האם אנו רשאים לשפוט אותם? ושמא לא בזה היה העיקר. ידעתי שלנצח יהיו ביחד."

הטבע והנוף משחקים תפקיד לא פחות דומיננטי מהדרמה האנושית: הפריחה, הרוח, השלג ולילות השימורים בחורף הכבד של ההרים השווייציים מכתיבים גם את קצב חיי התושבים הנודדים בין הכפרים על פי חילופי העונות. עבודות השדה, הטקסים הדתיים, התהלוכות העממיות ומשחקי הילדים מתנהלים לצד העוני והמציאות הקשה של האיכרים.

קורינה ביי מעריצה את הטבע והנופים הפראיים שבהם גדלה בקנטון ואלה. יחד עם זאת, מתחת ליופי הפיוטי של ההרים, היערות, הכרמים והאגמים מורגשת אצלה תמיד מציאות אחרת, מסתורית ומדאיגה, המבשרת רעות. כתיבתה של ביי חסכנית אך מדויקת ויעילה ואינה מנסה לייפות או לכער את העובדות, אלא להביאן בדרך הישירה ביותר, הראשונית, כפי שהן נתפשות בעיניה של מרסלין. את הטבע הסובב אותה, כמו את מעשי המבוגרים, היא מתארת תוך כדי ניסיון ילדותי להבין את מסתורי הקיום. וההבנה גורמת גם להתפכחות: "שבתי לכפר - היא מספרת לאחר ההוצאה להורג - והרגשתי כאילו נשר יורד מגופי ותמו ימי ילדותי".

Theoda \ Corinna Bille



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו