בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נא לחלוץ קבקבים

2תגובות

תחת הכותרת "מכתב אהבה לציור" מפרסם המוסף לספרות של ה"טיימס" הלונדוני תצלום חתוך של דיוקן הזוג ארנולפיני, הציור הנודע והאהוב של ואן אייק. הציור מציג זוג אנשים רגילים, בורגנים, בחדר קבלת האורחים שלהם, שיש בו כמה פרטים מעוררי תימהון, כמו זוג הקבקבים ההולנדיים שבקדמת הציור - פרט המרמז אולי על הביתיות שבה שרוי הזוג. האשה לבושה שמלה הדורה, אולי גלימה, רבת קפלים, פרווה יקרה לבנה באמרות שרווליה, אריגה יקר וצבעו ירוק עז ועשיר. האשה נעימה למראה, פניה כפני מדונה טיפוסית. הגבר צנום, חיוור ורע פנים, חובש מגבעת שחורה, כמי שמתכונן לצאת אל הרחוב או אל הכנסייה. הם אינם מחזיקים ידיים. ידה הימנית מונחת ברכות ובאצילות על ידו השמאלית, בעוד ידו הימנית של הגבר מורמת לברכה, וידה השנייה של האשה מחזיקה בשמלה ומרימה אותה מעט, מה שמשווה לה מראה של אשה הרה.

בני הזוג ארנולפיני אינם מחניפים לצופה. הם כמו מקבלים את פניו לביתם בברכה, ואולי זה הדבר המתואר בציור, כשם שהוא משתקף במראה: קבלת הפנים לאורח שלהם, הצייר המהולל ואן אייק, שנחשב כבר בזמנו לטוב בציירי התקופה.

קרולה היקס, מחברת הספר "נערה בשמלה הירוקה", לא כתבה רומאן על הזוג ארנולפיני. היא כתבה ספר מחקר, אף כי הכותרת מזכירה לנו רומאנים קצת זולים. ספרה "הנערה בשמלה הירוקה: ההיסטוריה והמיסתורין של דיוקן הזוג ארנולפיני" הוא מחקר היסטורי.

קרולה היקס פותחת את ספרה בשעה שבה האמן הפלמי יאן ואן אייק מתחיל לעבוד בשירות דוכס בורגונדיה פיליפ הטוב ב-1425. בתקופה ההיא היה לאמנים תפקיד חשוב בחצרות המלכים. הם תיעדו את חצרות המלכים וציירו את דיוקנאותיהם, את בני משפחתם ואת סמלי עושרם. האופן שבו תיאר ואן אייק את מצודת הדוכס ושירטט את מפת העולם מנכיח את כשרונו האגדי לדיוק ואת הבנתו את החלל, כישורים חלוציים שאינם חשובים פחות מחלוציותו בשימוש בצבע השמן.

ב-1428 היה ואן אייק חלק מן המשלחת של הדוכס לפורטוגל, שבה צייר שני דיוקנאות של האינפנטה בת ה-31 שפיליפ הטוב עמד לשאת לאשה. 14 חודשים נמשך המשא ומתן, פרק זמן שבו יכול היה ואן אייק להתוודע אל מנעמי הארץ מוצפת השמש. מכאן לקח את התפוזים, אחד הפרטים החידתיים בציור. כנראה ראה אותם לראשונה בפורטוגל.

ברוז', שבה חי ופעל ואן אייק, היתה בזמנו של פיליפ הטוב עיר בעלת אוכלוסיה של ארבעים אלף נפש. 700 ספינות נכנסו מדי יום ביומו לנמלה. זו היתה עיר עשירה, כפי שניכר מבגדי הסוחר האיטלקי, איש לוקה, ואשתו הניצבים בחדר בברוז', המתואר בפרטנות על ידי החוקרת.

בספרה של קרולה היקס שני חלקים, המופיעים בפרקים לסירוגין. האחד עוסק בתולדות הציור ובעליו עד שנמכר לגלריה הלאומית בלונדון, והשני עוסק בציור, בבני הזוג ובפרטים המופיעים בו. על רוב החוקרים מוסכם שמדובר בתמונת נישואים. לא בגלל המיטה התלויה בחדר, גם לא מפני שהנערה נראית הרה, אלא משום שהזוג מחזיק יד ביד, כהסכמה לנישואים. האם נעשה הציור כמחווה לבעליו, המלכה מרגרט מאוסטריה, עוצרת ארצות השפלה, שהתאלמנה ואיבדה את ילדה? האם החריטה הזעירה על הכיסא של מי שאת שמה נשאה, מרגרט הקדושה, פטרונית הלידה, מעידה על כך?

הספר מביא מחקר מצוין על הבעלים המתחלפים של הציור, שתי מלכות-עוצרות של ארצות השפלה, אך יש בו פחות פרטים על הבעלות ההבסבורגית המאוחרת שלו. ההשוואה בין ואן אייק לוולסקז כציירי חצר מתבקשת, טוענת אחת ממבקרות הספר. שני הציירים עבדו בשירות אדונים שעמם היו להם יחסים כמעט אינטימיים. אמנם הציור של ואן אייק מתאר סוחר ואשתו, בניגוד ל"לאס מנינאס" של ולסקז שמתאר את בית המלוכה, אבל לא בטוח שאין כאן השפעה של ואן אייק על ולסקז, הבאה לידי ביטוי בציור: האספקלריה שבה משתקפת הסביבה.

בציור עומד הזוג בביתו מוקף בחפציו. זו כנראה יצירת האמנות החילונית-הבורגנית הידועה הראשונה, שמציגה תמונה בורגנית של נישואים מונוגמיים, של ריהוט ביתי, אריגים וחפצים המצוירים בדייקנות.

בציור של ואן אייק יש חידות. דורות של חוקרים לא הצליחו לקבוע מי האנשים האלה ולקראת מה הם צופים. גם לא ברור מה כוונת הכתובת הלטינית על קיר החדר - "יאן ואן אייק היה כאן" - בכתב יד כשל נוטריון. היקס, שחקרה את הסודות האלה, הספיקה לסיים את חקירתה קודם מותה. מה שידוע על היצירה ונסיבות היווצרה הוא שם האמן הרשום עליה ושנת היווצרה, 1434, המצוינת בציור עצמו. היקס כתבה על הכלבלב שרובץ בקדמת הציור ופירשה אותו בסמל הנאמנות, על השטיח, על המראה המשקפת את בני הזוג במהופך - מגבם, השתקפות שגם הצייר מופיע בה.

היקס מתארת את גלגולי הציור - ממשפחת הבסבורג אל אוסף האמנות של בית המלוכה הספרדי. שם ככל הנראה ראה אותו ולסקז. הציור נקנה על ידי ז'וזף בונפרטה ונשדד ממטענו על ידי הצבא הבריטי בקרב ויטוריה ב-1813. בדרך כלשהי הגיע לידיו של חייל סקוטי, שהצליח למכור אותו לגלריה הלאומית בלונדון.

ב-1857 גילו עיתונאי בריטי ואמן איטלקי שב-1516 מתואר הציור ברשימת מלאי כדיוקן של ארנול-לה-פן ואשתו בחדר. הם קשרו את הדמות עם סוחר המשי מלוקה, ג'ובני ארנולפיני, שחי בברוז' באמצע המאה ה-15, ומכאן הכותרת של הציור כפי שהוא מוכר כיום. המחקר מצא שהיו כמה וכמה ארנולופינים בפלנדריה באותה תקופה, ואין לדעת מי מהם מופיע בציור. הגבר צויר שוב על ידי ואן אייק, לא כן האשה. נוסף על כך היא דמות טיפוסית למדונות ולקדושות של ואן אייק. האם נעדרה? האם מתה? האם הם עומדים להינשא? האם הציור צויר לבקשת הבעל שהתאלמן לזכר אשתו? מה שעולה מתוך ההשתקפות במראה הוא שאולי ואן אייק היה העד לנישואים. עניין זה נשאר פתוח.

והחפצים? הנר הדולק, התפוזים, הכלבלב, הקבקבים - האם הם סמלים? ואם כן, של מה? גם קרולה היקס, כחוקרים אחרים, לא הצליחה להסביר כיצד הגיע ואן אייק לתפישה חזותית כה נטורליסטית, כה רעננה. היקס מעלה השערה, שאולי השתמש בקמרה אובסקורה. והשאלה האחרונה שנשארת פתוחה היא: האומנם המציא ואן אייק את הציור בצבע שמן? זו אולי החידה האמיתית של דיוקן הזוג ארנולפיני (טל"ס, טלגרף, ספקטייטור אייריש טיימס).

The History and Mystery of the Arnolfini Portrait Girl in a Green Gown by Carola Hicks: Chatto and Windus, 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו