בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים מטולאים ומחוררים

תגובות

איגל סביורנסון, "Double World - One World", גלריה נגא, תל-אביב צבי לחמן, "איש עומד, אשה יושבת", גלריה אלון שגב, תל-אביב

שתי תערוכות: אחת של אשליה ותעתוע שאינם לחלוטין כאלה, ואחרת של מוצק ממשי וחומרי שאינו לגמרי כזה. המלים הראשונות העולות על הדעת שעה שמוקפים ביצירתו של האמן האיסלנדי איגל סביורנסון, החי והיוצר בברלין, הן עידון והומור, דמיון ויכולת להמחישו. הקסם באמנות הזאת חושף את סודו כחלק מהקסם, חשיפה ופשטות שבסופו של דבר לא רק שאינם גורעים מהקסם אלא אף מעצימים אותו ואת הדמיון. בחלל התחתון של גלריה נגא נשמעת שירת צרצרים המקוננת על תום הקיץ, וקולות מוסיקה טכנית בסאונד של סרטי הנפשה מודרניים. אלה הם הקולות של שתי עבודות. באחת, "Kugeln", סביורנסון מפיח חיים חדשים וקסומים בחפצים טריוויאליים: טבע דומם המורכב מגיגיות, דליים, סלי אשפה מפלסטיק צבעוני ומטאטא אחד, שמקרן אור מעביר את אורו מבעדם. אחר כך מתחילה תנועה של גופי אור מבזיקים כגחליליות מהונדסות, ככוכבי לכת מופשטים - ובזה טמון סוד הקסם.

העבודה השנייה, "Rotation", נוצרה על פי אותו עיקרון של המרה וקסם אך בתרגום שונה: מקרן האור החיוור מעביר אל הקיר שמנגד צל דמוי תחרה של עננה העשויה מרשת של לולי תרנגולות, עננה שמנוע נסתר מסובב על צירה, ברוח סרטי האנימציה האוונגרדיים של נורמן מקלרן. האור חולף וסורק ומעביר את "תוצאות הסריקה"; את אשליית הנפח, החוזרת אל היסוד המודרניסטי, הגרפי והטכני. פס אור בודד חולף, ואחריו מגיחים שלושה משולשים חדים של אור כתום לוהט המחוללים בריקוד-תופסת. הם רודפים זה את זה במהירות, ועננת הרשת משמשת להם קן להתערסל בו ברכות. המשולשים נהפכים לטבעות מתפתלות של אור לבן ונעלמות בשוליים, אפקט אופטי פסיכדלי המלווה בצלילים של כלי נקישה גליליים וחלולים.

עוזי צור

בחדר הפרויקטים למעלה נוסף קורטוב של הומור ליצירתו של סביורנסון: "מחק וסרגל". על מדף אמיתי סדורים חפצים כמעט אמיתיים; עיפרון, מחק, שדכן, סרגל - אלו הן יציקות של החפצים האמיתיים שניטלו מהם הפרטים והוחזרו להם בהקרנה מדויקת. בהקרנה מופיעה בצד דמותו של האמן, הנוטל את נשמת הסרגל ומניח עליה את נשמת המחק, מקפיץ באוויר ומחזיר לשכון בגופו הכמעט אמיתי של המחק. כדאי להעיף מבט ב"אחורי הקלעים" של מעשה הקסמים הזה.

צבי לחמן מציג קבוצה של פסלים שפיסל מאז תערוכתו האחרונה באלון שגב. מי שאוהב ומעריך את פסליו של לחמן יחוש שוב בריגוש בין פסליו, כבין קרובים מוכרים שהזמן ממשיך לשנות. יש הומניות ואנושיות חבולה בפסליו של לחמן, ואין בהם שמץ של נרקיסיזם. כנגד דימויי האשליה שהגיעו מאיסלנד מציג לחמן את פסלי הברונזה היצוקה, את הפיסול המסורתי, אבל המוצקות הזאת מגלה משהו אחר במבט מקרוב. לחמן יצק את הברונזה על פני יצורי אנוש שגופם וראשיהם מפוסלים בשעווה רכה. היא הודבקה על שלדים פצועים של ברזל חלוד, וכך נבראו חיים מטולאים ומחוררים; בני אדם שקולפו מעורם לחשוף את קרביהם ואת הקיום האנושי על זמניותו ופגיעותו, כאנדרטאות לקוטב האחר של החיים המתקרבים אל קצם. פן מרתק נוסף בתערוכותיו של לחמן הוא הקשר בין הפסלים השונים בקבוצה: מבטים גלויים ונסתרים, יחסי משקל בין המאסות ומיקומן בחלל הנתון, ומנגד האופן שבו כל פסל שקוע בתוך עצמו, הסתגרות שנדמה כי היא הולכת ומתעצמת עם הזמן.

במרכז התערוכה ניצב הפסל שעל שמו היא נקראת "איש עומד, אשה יושבת". לחמן משאיר את הגיבורים אנונימיים, אך נדמה שאלה הם האמן ואמו, או כל בן ואם באשר הם, באותו שלב של החיים שבו מתרחש היפוך התפקידים, והבן מנסה להקים את האם שקרסה. הוא מנסה להקימה, להחיותה, באלף נימים שהיו לחבלים, הסובבים ונקשרים לראשה כזר של ייסורים ורחמים, עורקים היוצאים אליה מגופו - בשר מבשרה שכבר מתקלף. גופה השמוט של האם, הנטמע בגופו התחתון של הבן, אסור בחבלי מוות; חבלים שהם חריצים נגטיביים. יש להקיף את הפסל הזה מסביב ולהתבונן איך משתנים הבעתם ומצבי צבירתם של האם והבן מכל זווית וזווית.

רמז לכך שאולי האיש והאשה הם בן ואם ניתן לדלות משמו של פסל סמוך, "צמה קלועה (אם האמן)". זה ראש עצום שיש בו מהשלווה הרוגעת והנצחית של ראש בודהה שופע. הראש המוטה לאחור ומבטו המופנה פנימה והחוצה פונים כלפי מעלה אל האור הנופל, המכייר כל חריץ ושקע בבשר השעווה החולף שהיה לברונזה. כשמתבוננים בבסיס הצוואר שכורסם ונאכל, בהתפוררות העין, או כשמקיפים את ראש האם ומגלים את הבור הפעור בעורפה, כמכת גרזן - כל החיות נהפכת למסכת מוות מזעזעת ואנושית להדהים.

"אשה וחד-אופן" מחבר אלמנט של תנועה וכיוון בלתי ניתנים למימוש אל הגוף האנושי שגפיו העליונים והתחתונים היו לגדמים, לעצמות ברזל חשופות, וניטלה ממנו אפשרות התנועה. החד-אופן רק מעצים ומדגיש את נכותו, את הסטטיות המופלאה של גוף הפסל הזה שבכל סנטימטר שלו מתרחש מאבק בין הכליה להיאחזות בהמשך החיים, בהמתנה שהיא החיים עצמם כמצב הקיומי במחזותיו של בקט. יש להתבונן ביפי המתח שבין מאסת הגוף לדקות המעגלית.

ה"סירנות" של לחמן כורעות על צוקי הים כבר שנים רבות, ואף מלח כבר לא מאבד את שפיותו למשמע שירתן. כבדות גוף הן מקננות על הסלעים עד שאבריהן נדמים לצוקים עצמם. "הריון III" מתיך את הבטחת הלידה הצפויה ואת הסוף הידוע מראש. כעמוד מפוסל של מקדש יווני שנותר ממנו רק העמוד הזה, העז והיפה, ניצבת דמותה המוארכת של האשה ההרה האוחזת בבטנה, שפניה וגופה רוחשים מתנועה מתמדת כפקעת נחשים. בין שדיה הנפולים לבטנה ההרה לחמן פילח את גופה בחורים גדולים ורבועים המפלחים את גופה. הניגוד הזה שבין שלוות האשה ההרה לאלימות ולמוות מתמצת את עשייתו של לחמן.

את התערוכה מלווה קטלוג מעולה שעיצבה שירה סופר באופן מיושן במתכוון, כפונט הארכאי שנבחר לכתוב בו את שמו של לחמן על כריכתו, עם תצלומיו הפלסטיים של אברהם חי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו